לפעמים היקום שולח אותך לראיון עבודה
רק כדי להזכיר לך מי את
לפעמים היקום שולח אותך לראיון עבודה רק כדי להזכיר לך מי את
יש רגעים שבהם נדמה שאנחנו פשוט “מחפשות עבודה”, אבל בעצם העבודה מחפשת
אותנו.
לפעמים את נכנסת לראיון עם קורות חיים ויוצאת ממנו עם שיעור חיים.
כך זה קרה לי.
בלי תכנון, בלי כוונה. רק אני, האנרגיה שלי והיקום שמחליט שוב לקרוץ.
כי מסתבר שגם כשאת רק רוצה “להתקבל לעבודה”, הנשמה שלך יכולה להחליט שזה הזמן
להתקבל לעצמך.
אז הנה הסיפור שלי, על כמה ראיונות עבודה, הרבה תדרים טובים והרגע שבו הבנתי
שאלירוג לא נולדה ביום אחד.
היא פשוט חיכתה שאני אגיד: "אני מוכנה."

בראיון עבודה: "וואו, את עוסקת ברוחניות?" האמת? לא. זה פשוט יוצא ממני.
לא בתור מקצוע, לא בתור תחביב, פשוט חלק ממי שאני.
הייתי בכמה ראיונות עבודה לאחרונה וכל פעם, בלי כוונה, אני מוצאת את עצמי מדברת על
אנרגיות טובות, על אנשים, על זרימה, מעבירה מסרים קטנים כאילו היקום שלח לי הזמנה
אישית לדבר בשמו.
בהתחלה זה עוד היה מצחיק, אבל אחרי שלושה ראיונות שבהם כולם סיימו באותה שאלה
"תגידי… את עוסקת ברוחניות?"
הבנתי שהיקום רודף אחרי עם שלט נאון: אמונה. נשמה. אנרגיה.

האמת היא...
אנרגיה זו הדרך שלי כל החיים.
לא משנה מה עשיתי, תמיד חיפשתי את המשמעות, את התחושה, את הזרימה הנכונה.
ועד שמצאתי עבודה, זה תמיד הרגיש כמו תיקון.
כל מקום היה שיעור, כל תפקיד היה מורה. ותמיד, אבל תמיד, הנשמה שלי רמזה מתי מתחילה הספירה לאחור.

זה קורה כשמשהו בפנים לוחש: "די, למדת. עכשיו תמשיכי."
והייתי מקשיבה כי הנשמה יודעת לפני שהעיניים מבינות.
98% מהמקרים לא הצליחו להפתיע אותי.
וה-2% הנותרים?
זו האמונה שלא הקשיבה לנשמה וניסתה לעבוד על אנרגיה בלי אנרגיה.
אבל גם מזה לומדים.
ואז, בראיון האחרון, הבנתי שהאסימונים לא רק נופלים, הם מתגלגלים בדיוק למקום הנכון.
הבנתי שאני הולכת על כל הקופה, שאני יכולה, שאני מוכנה, שזה הזמן לעשות את מה שאני
באמת אוהבת בדיוק בקצב שלי, בשבילכן.

כי האמת היא שאלירוג תמיד הייתה כאן.
היא פשוט חיכתה שאפתח את האריזה.
ובתוכה, כל כך הרבה מתנות: אמונה. נשמה. אנרגיה.
כשבורא עולם נותן לך כלים, אל תתבלבלי. תלמדי להשתמש בהם