אולי זה סתם מקרה ואולי היקום השאיר לי רמז קטן
לפעמים אפילו נעליים יודעות את הדרך
זה קרה בסוף יום ארוך. הורדתי את הנעליים בלי מחשבה
ופתאום ראיתי – הן עומדות אחת אחרי השנייה, כאילו מישהו סידר אותן בכוונה.
לא אני. לא אף אחד אחר.
הסתכלתי עליהן, חייכתי לעצמי ואמרתי:
“נו באמת, מה זה? סימן?”
ואז נזכרתי כמה פעמים ביקשתי מהיקום רמז – משהו שיגיד לי שאני הולכת נכון.
אז הנה, אולי זה בדיוק זה.
לפעמים, הסימנים הכי פשוטים הם אלה שמזכירים לנו –
תמשיכי ללכת, גם אם עוד אין מפה.
יש תדר גם בדברים הדוממים
חשבתי על זה: אולי זה בכלל לא קשור לנעליים,
אלא לנשמה שלי שסוף סוף הסתדרה עם הכיוון.
כי כשיש בתוכך סדר, גם החפצים סביבך מסתדרים.
היקום משדר דרך כל דבר קטן – דרך נעל, שיר ברדיו, מבט של מישהו ברחוב.
נשמה רגישה קולטת את זה מיד.
וכשהלב פתוח – כל תדר נהיה מסר.
הכל מדבר איתנו, רק צריך להקשיב
האנרגיה באותו רגע הייתה אחרת.
לא משהו חיצוני – פשוט שקט פנימי.
כמו גל שעובר דרך הגוף ואומר:
“יש לך עוד לאן לצעוד. זו רק ההתחלה.”
לפעמים היקום לא מדבר במילים,
הוא מדבר בתנוחה של זוג נעליים על הרצפה ומשם מתחיל הקסם – כשאנחנו לומדות לראות מעבר.
סִיּוּם קָטָן, גָּדוֹל
היום אני לא רואה בזה סתם מקרה.
אני רואה בזה חיוך קטן מהיקום,
שאומר לי – תמשיכי ללכת, גם יחפה, גם עם ספקות,
גם אם המסלול לא ברור.
כי מי שמאמינה, שומעת גם את הלחש שבין הצעדים.
זה הרגע שבו כל דבר – אפילו זוג נעליים פשוטות –
נהיה חלק מהמסע של אמונה, נשמה ואנרגיה.
בְּדִיּוּק בַּקֶּצֶב שֶׁלָּךְ.
