יש רגעים בחיים שבהם את מרגישה שמשהו זז.
לא דרמטי, לא רועש – שקט אבל ברור.
אצלי זה התחיל במספרים.
מספרים תואמים. חוזרים. עקשניים. 
זה קורה לי בבוקר, בעבודה, בערב, רגע לפני שינה.
לא כי חיפשתי. לא כי חיכיתי.
זה פשוט שם. 
10:10 11:11 12:12 13:13

וכל פעם שאני שמה לב – אני עוצרת ואומרת תודה. 
שנייה לפני כניסת השנה האזרחית מצאתי את עצמי שואלת שאלה אמיתית, לא מפוחדת אלא כנה:
האם היה נכון לעזוב הכול וליצור את אלירוג? 
זו לא שאלה של חרטה.
זו שאלה של אחריות.
של מי שלוקחת את החיים שלה ברצינות. 
וברגע שהשאלה עולה – מגיעה גם התשובה. שקטה, ברורה, מבפנים: הכול קורה מלמעלה.
אם זה היה צריך לקרות – זה קורה.
ואז שוב מספר ושוב סימן ושוב תחושת חיזוק.