כשהסוף מתחיל להתחלה חדשה
שנה של אמונה, לידה של מותג ופתיחת דלת לאור חדש
ואוו… איזו שנה אזרחית זו הייתה.
שנת 2025, ברמה האישית, לא הייתה פשוטה – אבל אם יש דבר אחד שלמדתי השנה, זה שאמונה לא נעלמת בזמנים קשים. היא או נחלשת… או מתחזקת.
ואצלי? היא רק התחזקה.
הקלפים כבר היו בראש. גם מחברת המסרים.
אבל דבר אחד עוד לא היה – שם.
ידעתי שאני רוצה לעשות משהו משלי, משהו שייך לי באמת.
רציתי ליצור משהו שירים אותי מהמקומות שבהם הונמכתי. משהו שאני מאמינה בו עד העצם.
אבל ליקום, כמו תמיד, היו תוכניות אחרות – ובעיקר תזמון אחר.
כשהיקום מבקש ממך לסמוך
עבדתי בחברה עם חמש חנויות באמזון.
הייתי הכול: עוזרת אישית, מנהלת משרד, מנהלת שירות לקוחות.
שבעה ימים בשבוע. כן, כולל שישי־שבת.
ישנתי עם שירות הלקוחות וקמתי איתו.
הכרתי את כל סוגי האנשים, את כל סוגי הדרישות – ועשיתי את המקסימום, כי ככה אני.
זו הייתה עבודה מאתגרת, לעיתים אפילו מהנה.
השכר היה מתגמל.
אבל משהו בפנים התחיל ללחוש: לחופש אין מחיר.
באמצע השנה סיימתי את העבודה. לא מתוך פחד, אלא מתוך הבנה:
אני את שלי סיימתי שם.
והדבר המוזר? לא הרגשתי לחץ.
האמונה בפנים לחשה לי שאמצע זו דרך אחרת.
שיחה אחת עם בורא עולם
מצאתי עבודה חדשה – ארבעה ימים בשבוע, בלי ימי חמישי.
אבל השכר? שכר מינימום. בלי תגמולים.
ידעתי מהרגע הראשון – זה זמני.
שום דבר לא לנצח.
ובכל זאת המשכתי, כי הייתי חייבת לעצמי יציבות כלשהי.
אני יתומה מאמא ומאבא, וכל אחד מהאחים במסלול שלו.
לא הפסקתי לחלום, גם כשלא היה פשוט.
באמצע 2025 ישבתי לשיחה אמיתית עם בורא עולם.
שיחה כנה.
שאלתי: מה הייעוד שלי? ולמה האור שלי מרגיש כל כך קטן?
יום אחרי הבנתי – שום דבר לא יזוז בלי שם.
לקחתי דף, מחשב, שיחקתי עם אותיות.
הנושא היה ברור: אמונה | נשמה | אנרגיה.
אבל איך קוראים לזה?
ופתאום… האסימון נפל.
זה החותם שלי. השם שלי.
מהסוף להתחלה.
וכשהגעתי לאות ו׳ – ידעתי.
אלירוג.
כמו הסיפור שלי.
וכמו הברכה של אמא ע״ה:
שהסוף יהיה טוב מההתחלה.
יצירה שלא עוצרת
מאותו רגע הכול התחיל לזרום.
קמתי מוקדם, עבדתי מהר, חזרתי מהעבודה – ויצרתי.
אחרי החגים החלטתי: די!!!
אלירוג מקבלת את מלוא תשומת הלב שלי.
קמתי עם אלירוג, הלכתי לישון עם אלירוג.
ריצות לבתי דפוס, חיפושים, מגע עם חומרים.
כמו לידה – רציתי חדר ניתוח נקי, מדויק, סטרילי.
נסעתי ברחבי הארץ – ראש העין, פתח תקווה, ראשון לציון, ירושלים.
וכשמצאתי את בית הדפוס ואת יצרן האריזות – הרגשתי שאני נושמת. אלירוג בידיים טובות.
עולם בתוך עולם.
אין סוף יצירה.
וכל דבר – שלי.
תודה לבריאה.
מאז שאמא הלכה הרגשתי שעולמי חרב. אבל למדתי לחיות לצד הכאב, לא נגדו.
שיננתי את הברכות שלה, וידעתי שיום אחד – אפתיע.
אפילו את עצמי.
סִיּוּם קָטָן־גָּדוֹל
אז תודה לשנת 2025.
על הטוב, וגם על הפחות טוב.
הכול היה שיעור.
היום, שנייה לפני 2026, אני מודה על העשייה.
קמה בבוקר שמחה.
מרגישה חופשייה.
כי ככה הבריאה עובדת – בדיוק בקצב שלה.
אני מקבלת את שנת 2026 באמונה שלמה.
קלפי מסרים, מחברת העצמה, הרצאות מהחיים.
הרצאות שמשלבות אמונה, נשמה ואנרגיה.
להקשיב. לשים לב. לא לפספס מסרים.
לעשות – גם כשנדמה שאין מה.
שנת 2026 – אני מוכנה.
ומצפה לבאות.
מאחלת לכולנו שנה של העזה.
גם צעד קטן הוא התחלה גדולה.
והחלום הבא?
מערכת יחסים אמיתית.
מי יודע… אולי גם זה יגיע השנה.
בדיוק בקצב של היקום.
אם את קוראת ומכירה מישהו שיכול להתאים לעולם שלי –
שלחי אותו אליי
