עד שזה יהיה מושלם, בשבילי
כי כל תיקון קטן מקרב אותי אל הגרסה הכי נכונה של עצמי
זה מתחיל כל יום מחדש. בלי שעון, בלי סדר.
רק אני, מחשב וקפה שתמיד נהיה קר לפני שלוק ראשון.
לא למדתי עיצוב, אבל משהו בי תמיד ראה את הצורות, את הצבעים, את הדרך שבה דבר קטן יכול להפוך לסיפור גדול.
היום זה כבר לא תחביב – זו שליחות.
אני שולחת קובץ וחוזר אליי מייל: “נא לתקן.”
לא נעלבת. לא מתייאשת. כי אני מאמינה – כל תיקון הוא עוד שיעור בדרך לדיוק.
כל נקודה, כל פסיק – יש להם סיבה להיות שם.
כשאמרו לי “תגידי למעצבת שלך שתסגור את הקובץ לדפוס”, חייכתי
כי המעצבת שלי – זו אני.
כל צבע, כל מילה, כל קלף וצל קטן על האריזה – עברו דרך הלב שלי.
אני יושבת, משנה, מוחקת, מוסיפה, מתווכחת עם עצמי ומדייקת שוב.
כן, אפילו נקודה אחת יכולה לשנות הכל.
הנשמה שלי כבר יודעת – אין דבר כזה טעות, יש רק עוד שכבה של הבנה בדרך לשלמות שבי.
זה לא רק עיצוב, זו אנרגיה בתנועה
הלילות מתחלפים בבקרים והשעון כבר לא קובע – רק ההשראה (שעון הקיץ הוחלץ בשעון החורף).
אני רואה את האריזה נולדת, את הצבעים מתחברים, את הרעיון הופך למציאות ואז, כשהכול כמעט מוכן, אני אומרת לעצמי:
“נחכה למחר בבוקר. אולי יעלה עוד רעיון…”
כי ככה זה כשאת חיה את מה שאת יוצרת – זה לא נגמר.
זה מתחדש.
בְּדִיּוּק בַּקֶּצֶב שֶׁלָּךְ.
סִיּוּם קָטָן, גָּדוֹל
אומרים שהתמדה היא מפתח.
אני למדתי שאהבה למה שאת עושה – היא הדלת.
היא זו שנפתחת בכל פעם מחדש, גם כשלא הולך..
כי כשיש אמונה, נשמה ואנרגיה – אין דבר כזה “לא מתייאשת”.
יש רק “ממשיכה ליצור”.
