לפעמים החלטה קטנה מובילה לסיפור גדול

לא שלישייה כמו שחשבתם, שובבים!
אני מדברת על שלישייה אחרת לגמרי: אמונה – נשמה – אנרגיה
שלוש מילים שמלוות אותי מגיל קטן
ותקשיבו לי טוב, מבחינתי אחת לא יכולה להתקיים בלי השתיים האחרות. הן הולכות יחד לפעמים אחת מובילה, לפעמים אחרת, אבל הן תמיד שם.
ואם אתם תוהים למה אני כל כך בטוחה בזה, יש לי
סיפור אמיתי בשבילכם.
סיפור שקרה לי בארצות הברית ועד היום כשאני נזכרת בו, אני שואלת את עצמי איך בכלל הגעתי למצב הזה.
והאמת? בלי השלישייה שלי, אני באמת לא יודעת איפה הייתי היום

שבת אחר הצהריים אני נפגשת עם חבר במנהטן
אנחנו יושבים בבית קפה של ישראלים, הוא שותה נס קפה ואני אוכלת טוויסט ויש לנו פריבילגיה קטנה: אנחנו יושבים בחוץ, בגינה הפתוחה
לאט לאט מצטרפים עוד חברים ובלי ששמנו לב נוצר קבינט שלם

תוך כדי השיחות אני מספרת להם שמחר, יום ראשון, אני מתחילה עבודה חדשה בניו ג'רסי, בשעה 08:00 בבוקר.
אני לא ממש מתרגשת מעבודות חדשות
התאים? מצוין לא התאים? ממשיכים
ככה אני

הערב מתקדם, הצחוקים נמשכים ופתאום מישהו מציע שניסע לברוקלין, לשבת אצל חבר. אני אומרת: "די, אני נוסעת מחר יום חדש" אבל חבר מתעקש "בואי, אל תישארי לבד. יש לי חבר שעובד בניו ג'רסי, הוא ייקח אותך בבוקר אני מתחייב". אני מסתכלת עליו ועונה: "תקשיב לי טוב טוב, אם אני מאחרת מחר לעבודה, זהו! אתה לא רואה אותי יותר." ונסענו
נדמה לי שנרדמתי בסביבות 03:00 לפנות בוקר
בשעה 05:15 כבר התעוררתי וב־05:45 ירדתי לטרמפ המובטח
עייפה מאוד
אני פותחת את הדלת האחורית של הרכב ואומרת לנהג: "אני אשב מאחור, אולי אצליח לישון קצת".
מסתבר שהחבר עושה הסעות לאנשי מקצוע. אנשים עולים, אנשים יורדים. כמה? אין לי מושג. אני ישנה.
עד שפתאום אני פוקחת עיניים לצעקות
"חכה שתגיע לטאנל אני &#$#@ אותך"
הצעקה מגיעה מהרכב הסמוך

אני לא מבינה מה קורה
שואלת את הנהג לפשר העניין והוא מסביר שהנהג ברכב לידו רב איתו – אגו של גברים
אני אומרת לו: "אז למה לענות? עזוב אותו, חבל".
אנחנו ממשיכים בנסיעה ומתקרבים לטאנל ופתאום פקק של החיים
אני שומעת מסוק ועדיין לא מקשרת שום דבר
"וואו, איזה פקק", אני חושבת לעצמי
ואז…