לפעמים לא טעיתם… פשוט נשלחתם
רק אחר כך הבנתי שהמשימה שלי באותו יום בכלל לא הייתה להגיע מהר יותר ליעד שלי.
המשימה הייתה לעצור לרגע אחד את הפחד של אישה שלא הכירה את הדרך, לא הכירה את השפה ולא ידעה למי לפנות.
ואולי גם להזכיר לעצמי שכל פעם שאנחנו חושבים שהחיים יצאו מהמסלול…
יכול להיות שהם פשוט עלו על המסלול הנכון.
כי אמונה היא לא להאמין כשהכול מסתדר.
אמונה היא להמשיך להאמין גם כשעלית לאוטובוס הלא נכון.
ואני?
אני כבר רגילה שהחיים לוקחים אותי למקומות שלא תכננתי.
בסופו של דבר אני מגלה שבדיוק שם הייתי צריכה להיות.
ואולי גם המשימה שלי בעולם היא כזו.
להכניס קצת יותר נשימה לחיים.
קצת יותר פרספקטיבה.
קצת יותר אמונה.
אבל זה…
אולי כבר יהיה הבלוג הבא.
גם כשהדרך משתבשת, אמונה לא משחררים
לפעמים הטעות היא בדיוק הכיוון הנכון אמונה לא משחררים!
גם כשנדמה שעלינו לאוטובוס הלא נכון.
יש ימים שבהם נדמה שהכול מסתדר לפי התוכנית ויש ימים שבהם התוכנית מחליטה להפתיע אותנו.
דווקא ברגעים האלה אני מזכירה לעצמי משפט אחד:
הכול בהשגחה,
הכול קורה לטובה.
כך בדיוק התחיל היום שלי.
עמדתי בתחנת האוטובוס, בדקתי בגוגל מפות ואמרתי לעצמי בוודאות: רק לא קו 115
נחשו על איזה אוטובוס עליתי?
בדיוק. 115.
רק אחרי שתי תחנות הרמתי את הראש, הסתכלתי סביב ושאלתי את עצמי: "לאן הוא נוסע? רגע… זה 115? מה לעזאזל אני עושה כאן?"
לשנייה הרגשתי תסכול.
איך דווקא אני, שבדקתי הכול מראש, עליתי לאוטובוס הלא נכון?
אבל אז עצרתי.
לקחתי נשימה ואמרתי לעצמי:
אם אני כאן, כנראה שיש סיבה.
אמונה לא משחררים גם כשהכול נראה כמו טעות
בזמן שאני עדיין מנסה להבין איך חוזרים למסלול, ניגשה אליי אישה מבוגרת. היא דיברה אליי ברוסית.
זה קורה לי לא מעט.
כנראה שיש משהו במראה שלי שגורם לאנשים לחשוב שאני מבינה את השפה…
חייכתי אליה, אבל לא הבנתי מילה.
ובכל זאת, הרגשתי שהיא צריכה עזרה.
היא הראתה לי את המפה בטלפון שלה.
לא היה צריך להבין את השפה כדי להבין את המבט שלה.
היא הייתה אבודה.
לרגע עלתה לי מחשבה:
אולי אני טעיתי… רק כדי להיות כאן בשבילה?
סימנתי לה שנרד יחד בתחנה הבאה.
עמדנו בתחנה, שתינו קצת מבולבלות ואני מחפשת דרך לתקשר.
ואז נזכרתי באפליקציית התרגום.
כתבתי לה:
"אל תדאגי, אני אעזור לך."
היא קראה, חייכה וראיתי איך הנשימה שלה משתחררת.
לפעמים אדם לא צריך פתרון.
לפעמים הוא צריך לדעת שהוא כבר לא לבד.
הנשמה יודעת לפני שהשכל מבין
עכשיו הגיע הזמן להבין לאן היא בכלל צריכה להגיע.
אני מתרגמת את הכתובת.
ופתאום…
אני קופאת.
מצולות ים, גבעתיים.
זו הכתובת שבה גרתי לפני שלוש שנים.
איזה סיכוי יש שמתוך כל העיר, מתוך כל האוטובוסים, מתוך כל האנשים, דווקא אני אעלה בטעות על האוטובוס הזה ודווקא היא תצטרך להגיע לרחוב שאני מכירה כמו את כף היד שלי?
באותו רגע כבר הפסקתי לקרוא לזה "טעות"
זו הייתה השגחה.
עלינו יחד לאוטובוס נוסף, ירדנו במתחם האוטובוסים, המתנו לקו הנכון וכשהוא הגיע ניגשתי לנהג: בחיוך אמרתי לו:
"אתה חייב לדאוג שהיא תרד בתחנה הנכונה."
הוא צחק ואמר:
"אל תדאגי, אני כבר אדאג לה."
פתאום הכול הסתדר.
אנרגיה טובה תמיד מגיעה בדיוק בזמן
עמדתי בתחנה, הסתכלתי על האוטובוס מתרחק וחייכתי לעצמי.
הבנתי שכל מה שקרה היה צריך לקרות.
לפעמים אנחנו בטוחים שטעינו
אבל החיים רואים רחוק יותר מאיתנו
יש טעויות שהן בכלל שליחות
יש עיכובים שהם הצלה
יש פניות לא מתוכננות שמובילות אותנו בדיוק לאדם שהיינו אמורים לפגוש
אולי זו הסיבה שאני תמיד אומרת:
אמונה לא משחררים.
גם כשהדרך נראית לא נכונה.
גם כשהכול מתבלבל.
כי לא תמיד אנחנו יודעים למה אנחנו במקום מסוים.
אבל לפעמים, מישהו אחר מחכה בדיוק לנו.
סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה
קלפי אלירוג, מסרים חיוביים אמונה, נשמה ואנרגיה
אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,
קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר.
הקלפים מחולקים לשלושה עולמות:
- אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב
- נשמה – רגעים של שקט פנימי
- אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב
והכי חשוב?
הם לא מנסים לשנות אתכם.
הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם.
תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה
