כשאני חושבת על משמעות לשירים
אני חוזרת לתקופה שבה התחלתי ליצור את אלירוג

זו הייתה תקופה שקטה מאוד עבורי
כמעט לא יכולתי לשמוע קולות
פשוט הייתי צריכה שקט מכל מה שמגיע מבחוץ, כדי להצליח לשמוע משהו אחד מאוד ברור: את הקול הפנימי שלי

ולכן הייתי בעיקר עם נעימות, בלי מילים
 06:30בבוקר, האוזניות כבר עליי, חצי כוס נס לידי, הלפטופ פתוח ואני יוצרת
היקום, האוזניות, הנעימות ואני
זה היה העולם שלי באותן שעות
והנעימות לא היו סתם מוזיקת רקע
הן הזיזו לי את הנפש, הן פתחו מחשבות
הן אפשרו לי להיכנס פנימה וליצור ממקום שלא תמיד ידעתי להסביר במילים
היום, כשאני שומעת חלק מאותן נעימות, משהו קורה
אני חוזרת אחורה בזמן, לא רק לזיכרון של מקום, אלא לזיכרון של תחושה
אני נזכרת בעשייה, במרוץ שהיה לי עם עצמי

ברצון ליצור משהו שהיה כל כך ברור בתוכי, שגם כשעוד לא ידעתי בדיוק איך הכול ייראה ידעתי שאני ממשיכה

ושם?
אף אחד לא יכול היה לעצור אותי