כי לפעמים הסכין בגב היא זו שחותכת את הדרך להצלחה
למי שלחש, צחק, זילזל – תודה. בזכותכם נולדתי מחדש
סיפור עם אמת שלא מתנצלת
אני מקדישה את ההצלחה שלי מעכשיו לכל אלו שזילזלו בי,
לכל מי שלחש לי באוזן שאין לי, לכל מי שצחק אחרי שניצל, רוקן, משך ממני כל כוח עד שלא נשארתי מאוזנת.
כן… ההצלחה הזו בשבילכם.
כי אם לא הפגיעה – אולי הייתי נשארת בדיוק באותו מקום.
אבל המילים שלכם, החדירה הזאת לנשמה, הסכין שסובבתם עד הסוף – הייתה הפריצה שלי.
הייתה ההתעוררות.
הייתה הניעור שהיקום שלח דרך אנשים שלא ראו אותי באמת.
והנה אני כאן, בבלוג אלירוג, אומרת לכם בקול מלא: תודה.
רק מי שנפגע באמת, יוצר באמת.
רק מי שנשחט מבפנים, מבין מה היא נשמה.
ורק מי שעבר את זה – יכול לחזור לעצמו עם אש חדשה.
מאותו רגע שנפתחו לי העיניים,
מי שינסה להפיל אותי – פשוט לא יצליח.
האמונה שלי גבוהה ממנו.
הנשמה שלי עמוקה ממנו.
והאנרגיה שלי כבר לא ניתנת לניצול.
כשהפגיעה הפכה למקור של כוח
התרחקתי כדי למצוא את עצמי.
לא כדי להעניש, לא כדי לברוח – כדי להקשיב.
לשמוע את הקול שלי, לא את הקולות מסביב שאמרו לי "אין בך", "שאבו אותך", "אין מה לנצל אצלך יותר".
איזו טעות 🙂
היום אני יודעת שהכול היה משמיים.
שלא הקשבתי פעם, אז היקום דאג שאשמע בפעם הבאה.
והוא דיבר דרך פגיעה שלא השתיקה אותי – רק העירה אותי.
לקח לי זמן לסלוח, לא אשקר.
אבל היום אני אחרי. באמת אחרי.
ואני מודה על כל מי שניסה לכבות לי את הדרך –
כי הם הדליקו בי דרך אחרת.
האמונה שלי היום נקייה, חזקה, ברורה.
אני יודעת מי אני, מה אני שווה ומה אני נותנת לבריאה.
ולא – לא כולם ראויים לעמוד לידי.
המקום שבו למדתי לרפא את עצמי
פעם ביקשתי הכרה.
ביקשתי כבוד.
ביקשתי שיראו.
לא ביקשתי שום דבר שאי אפשר לתת.
ובכל זאת – לא קיבלתי.
אז הפגיעה הפכה לצלילה פנימה.
ירדתי אל תוך הנשמה שלי, ממש עד העצם,
ושם למדתי שהריפוי לא מגיע ממי שפגע –
הוא מגיע ממני.
שמתי את הלב שלי מול הבריאה,
פתחתי את כל המקומות הכואבים,
נגעתי בצלקות… והן נעלמו לאט־לאט.
כי הנשמה שלי לא נשברה – היא רק הוסטה מהמסלול.
ועכשיו היא חוזרת אליו, מלאה שקט, שלווה ובשלות חדשה.
אפס סובלנות לכל מה שלא מרים אותי
אפס סובלנות.
זו ההחלטה שלקחתי לכתוב באותיות גדולות על הדלת של החיים שלי.
לאגו.
לניצול.
לתחכנות.
למי שמנסה לשחק על הלב שלי.
למי שמנסה להקטין.
היום אני יוצרת משום שאני חזקה, לא משום שאני פצועה.
אני כבר לא חוששת, לא פגועה, לא מהוססת.
האנרגיה שלי נקייה. חדה. ממוקדת.
מי שמתחיל איתי – אני מתרחקת.
כמה שיותר מהר.
ומההתרחקות אני יוצרת.
ומהיצירה – אני פורחת.
היום אני בקצב שלי.
בדיוק בקצב שלי.
והכי יפה? זו רק ההתחלה.
סִיּוּם קָטָן־גָּדוֹל
לאלו שדיברו, שצחקו, שניצלו, שחשבו שהלב שלי מקום להגיע ממנו ולקחת – תזכרו דבר אחד:
העולם עגול.
ככל שתפגעו יותר – ככה אני אצמח יותר.
אתם הייתם הסיבה לפצע, אבל אני –
אני הפכתי אותו לפנינה.
ההצלחה שלי מוקדשת גם לכם,
כי בלי הפגיעה – לא הייתה אלירוג.
לא היה המסע ולא הייתה אני החדשה.
ואני?
אלירוג רואה את האור,
והפעם… זה בעוצמה.
