את בטוחה שאת רוצה לעשות אֶת זֶה
ההימור של הַחַיִּים שֶׁלִּי
זה התחיל בשאלה אחת קטנה שנזרקה לחלל הסוכה:
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?"
הסתכלתי לשמיים, היה שם רגע של שקט — רק אני, הסכך והרוח שנכנסה בדיוק בזמן.
חשבתי שנייה לפני שעניתי ואז זה פשוט יצא לי מהלב:
"אם אני בטוחה בעצמי, איך אני יכולה לא להיות בטוחה בזה?"
כי אלירוג לא נולדה מהחלטה של רגע. היא נולדה מאמונה של שנים.
אמונה בבורא, אמונה בדרך ואמונה בזה שיש לי מה להביא לעולם.
לעזוב מקום עבודה? כן.
לוותר על ביטחון? אולי.
אבל לוותר על הלב שלי? לא בְּבֵית סִפְרִי.
אז כששאלו אותי אם אני בטוחה – חייכתי.
כי אמונה היא לא לדעת שהכול יסתדר.
אמונה היא לדעת שגם אם לא הכול מסתדר – זה חלק מהמסלול.
השיחה עם “ההוא” שהחזירה אותי לעצמי
העוגיות היו מוכנות, היא יצאה לדרכה ואני נשארתי לבד בסלון – עם כוס תה קרה, אבל לב חם.
חייכתי לעצמי וחשבתי כמה פעמים אנחנו מנהלים שיחות עם כולם, רק לא עם עצמנו.
ואז פתאום זה קרה — דיבור אמיתי עם "ההוא".
לא צריך מיקרופון, רק לב פתוח.
"בורא עולם, תן לי סימן שאני עושה את הצעד הנכון," ביקשתי בלב ואז, בבוקר, כשהסתכלתי במראה, קיבלתי את התשובה הכי ברורה: השתקפות שלי חזרה אליי ואמרה:
"אלירוג, בְּדִיּוּק בַּקֶּצֶב שֶׁלָּךְ."
הנשמה שלי חייכה.
לא צריך מחיאות כפיים, לא נצנצים, רק תחושה שקטה בפנים שאומרת – את בדרך הנכונה.
כשהיקום אומר: עַכְשָׁו תּוֹרְך
השיחה במשרד לא הייתה רגילה.
לא עוד "מה שלומך", "איך עבר החג".
זו הייתה שיחה עם נקודה.
החתמתי כרטיס, הכנתי לי קפה וביקשתי שיחה עם המנכ"לית..
נענתי בחיוב, בוודאי. נכנסתי ואמרתי את זה הכי קצר שאפשר:
"אני מסיימת. מגיע לי יותר"
וזה לא היה מתוך כעס, אלא מתוך אנרגיה של התחדשות.
אנרגיה שבאה אחרי ניקוי, אחרי הבנה, אחרי שנים של עשייה למען אחרים.
פתאום הרגשתי שאני עובדת בשביל עַצְמִי.
לא רק במובן הכלכלי – במובן האנרגטי.
אז ניקיתי את האנרגיות, פתחתי קובץ חדש וכתבתי עליו באותיות גדולות:
“אלירוג יוֹצֵאת לָאוֹר.”
עכשיו זו אני, עובדת עם נשמה מלאה, באמונה שלמה ובאנרגיה חדשה.
סִיּוּם קָטָן, גָּדוֹל
הכל מתחיל באמונה, ממשיך בנשמה ונע קדימה באנרגיה.
לכל מי שחוששת, שמתלבטת, שמרגישה שהגיע הזמן — תדעי שזה אף פעם לא הזמן הנכון.
אבל זה תָּמִיד הָרֶגַע שֶׁלָּךְ.
אלירוג – בְּדִיּוּק בַּקֶּצֶב שֶׁלָּךְ.
