האנרגיה שלי היא משהו שאני עובדת עליו כל הזמן
פעם כולם קיבלו ממני
מי שביקש, מי שהיה לידי, מי שמשך את תשומת הלב שלי

היום אני יודעת שיש הבדל בין להיות נחמדה לבין להשקיע אנרגיה

אני יכולה לחייך, לכבד, לומר מילה טובה ואפילו להסתכל למישהו בעיניים ולהבין שהוא זקוק לרגע שמישהו פשוט יראה אותו

אבל אני לא צריכה לקחת את הסיפור שלו איתי הביתה
את האנרגיה שלי אני בוחרת איפה להשקיע

כשהרגש נכנס להחלטה
יש החלטות שהראש מקבל בשנייה, אבל כשהרגש נכנס אני עוצרת ושמה הכול על המאזניים:
האם זה נכון לי?
האם זה מקדם אותי?
או שאני מחזיקה רק כי קשה לי לשחרר?
ואם התשובה היא שצריך לפרק כדי להמשיך, אני לא דוחה
כי לפעמים הדחייה לא משנה את ההחלטה, היא רק מאריכה את התקיעות

חברים באמצע הדרך
לא כל מי שהתחיל איתך את הדרך צריך להגיע איתך עד סופה
אל תחזיקי אנשים, קשרים, מחשבות או רגשות שכבר לא שייכים לך
המחשבות שלך לא אמורות להכביד כלייך הן אמורות להצמיח אותך
ואם משהו מרגיש תקוע, במקום לשאול:
"מה לא בסדר בי?"
שאלי:
"מה תוקע כרגע את האנרגיה שלי?"
לפעמים זו הסביבה
לפעמים זה קשר שכבר סיים את תפקידו
ולפעמים זו פשוט את של פעם, שמנסה להחזיק בחיים שאת של היום כבר גדלה מהם

את בוחרת למי לתת את האנרגיה שלך
ולא כל מי שפוגש אותך זכאי לקבל אותה