לפעמים מה שמחזיק אותנו חזק – נמצא דווקא במקום השקט
מחשבות על עומק, אמונה והדרך לצמוח בלי רעש
לאחרונה מצאתי את עצמי עוצרת.
לא כי לא ידעתי לאן ללכת,
אלא כי הרגשתי צורך להסתכל פנימה.
הלכתי לאט.
השקט היה חזק מהרגיל.
ופתאום הבנתי –
בחיים כמו בטבע,
לא כל מה שחשוב רואים בעיניים.
יש דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח.
בשקט.
בלי מחיאות כפיים.
אבל הם אלו שמחזיקים את כל מה שאנחנו.
קוראים להם שורשים.
השורש שמחבר אותי למעלה
האמונה שלי לא תמיד צעקה.
לפעמים היא הייתה לחישה.
ולפעמים – רק תחושת יד שמונחת לי על הכתף ואומרת:
את לא לבד.
אמונה היא השורש שמחזיק אותי
כשהדרך לא ברורה,
כשהלב מתבלבל,
וכשהתשובות עוד לא הגיעו.
גם כשלא ראיתי תוצאה,
גם כשלא היה ביטחון,
המשכתי להזין את השורש הזה.
כי ידעתי –
מה שנבנה עמוק, לא קורס מהר.
השורש שמחבר אותי לעצמי
הנשמה שלי ביקשה שקט.
פחות רעש חיצוני,
פחות השוואות,
ופחות צורך להסביר.
היא רצתה אמת.
דיוק.
חיבור.
שורש הנשמה מלמד אותי להקשיב,
להרגיש מתי נכון לעצור,
ומתי הזמן לזוז – גם אם עדיין מפחיד.
כשהנשמה מוזנת,
אין צורך להוכיח.
יש פשוט נוכחות.
השורש שמוציא אותי לפעולה
אנרגיה לא נולדת מריצה.
היא נולדת מחיבור.
כשאמונה ונשמה נפגשות,
האנרגיה מתחילה לזרום.
לא בכוח – אלא בבחירה.
אני קמה,
עושה צעד,
ויודעת שגם אם תהיה רוח –
השורשים שלי עמוקים מספיק.
סִיּוּם קָטָן־גָּדוֹל
אלירוג לא התחילה מרעש.
היא התחילה משורש אחד קטן.
שבחר להאמין,
להקשיב לנשמה,
ולנוע באנרגיה מדויקת.
כי כשיש שורשים –
לא מפחדים משינויים,
לא מנפילות,
ולא מהתחלות חדשות.
הכל צומח.
בדיוק.
בקצב.
שלך.
