שנת תשפ"ו.
וואו… הנה הגיע הרגע שבו מסכמים שנה
שנה עברה, חלפה לה, טסה, אפשר לומר
ואני מסתכלת לאחור וקצת בהלם, כי בדיוק לפני שנה אלירוג קיבלה את שמה

היצירה כבר הייתה מוכנה
האמונה הייתה שם, הנשמה הייתה שם, האנרגיה הייתה שם.
אבל שם ליצירה, עדיין לא היה.

אני זוכרת את אותו הבוקר
המחשב היה פתוח על Canva מולי דף נייר ועט ומשהו אחד הטריד אותי:
איזה שם אתן ליצירה הזו?
ידעתי דבר אחד, היום אני חוזרת לבית עם שם!
לא סתם שם
שם למותג!
התחלתי לקשקש עם העט על הנייר. מילה ועוד מילה, אות ועוד אות.
ואז, בלי תכנון, מצאתי את עצמי כותבת את השם שלי:
ג'וריאל כהן
הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי:
רגע… אולי אשחק עם האותיות של השם שלי?
ניסיתי. פירקתי. הזזתי. חיברתי.
זה עדיין לא היה זה.
ואז כתבתי את שמי מהסוף להתחלה.
שיניתי את הסדר של האותיות ל' ו־א'…
ופתאום אני רואה שם:
אלירוג.
הנה! יש לי שם.
אבל משהו עדיין היה חסר.
העליתי אותו למחשב והתחלתי לשחק עם נקודה קטנה מעל האותיות
הזזתי אותה ממקום למקום, עד שהגיעה בדיוק מעל האות ו'
הסתכלתי על המסך

בינגו. יש לנו את זה.

אני זוכרת שקפצתי מהכיסא, באותו רגע עוד לא ידעתי איזו שנה מחכה לי. ידעתי רק שליצירה שלי יש סוף־סוף שם
היום, שנה אחרי, אני מבינה שאולי באותו יום לא רק אלירוג קיבלה שם, גם דרך חדשה בחיים שלי התחילה לקבל שם