או איך מילה אחת יכולה לשנות את כל היום שלך
יש לי הרגל קטן. בסוף כל יום, רגע לפני שהראש נכנע לעייפות, אני יושבת וחושבת
לא על רשימות או משימות, אלא על היום עצמו — מפרקת אותו לפרטים: אנשים שפגשתי, מחשבות שעלו, מילים שנאמרו, מסרים שצצו בדרך.
בכל יום אני שואלת את עצמי – מה המסר שלי להיום?
כי יום בלי למידה בעיניי הוא כמו הדס בלי ריח — יפה, אבל חסר טעם.
כמו ארבעת המינים, או ארבע הקושיות, או ארבעת האבות – תמיד יש משהו רביעי שמחזק את שלושת האחרים.
אצלי, זה האמונה. היא מחזקת את הנשמה, את האנרגיה ואת כל מה שבדרך.
אני מאמינה שאפשר לפרק כל מילה, כמו שמפרקים מחשבה או תחושה.
לפעמים אני יושבת עם מילה פשוטה — ומגלה עולם.
למשל, "מקרה".
כמה פעמים אמרנו "זה קרה במקרה"?
אבל אם מפרקים – מ־ק־ר־ה – מקבלים בעצם "רק""מה'", כלומר מהבורא. או "השם רקם"
לא מקרה. זה בדיוק כפי שהיה צריך לקרות.
וזה הקסם.
כשאת מרכיבה את האותיות מחדש, את מגלה שהכול כבר היה שם — רק חיכה שתראי.
מאז שהתחלתי להוציא את אלירוג מהראש אל המציאות, אני מבינה כמה כוח יש בפירוק והרכבה
לא רק במילים – גם בחיים.
זה לא פשוט להפוך מחשבה לעשייה, חלום למציאות, רעיון למוצר.
אבל כשיש תדר, אמונה ובריאה — אני רק הרשות המבצעת.
הבורא הוא היוצר ואני פשוט מאפשרת לזרימה לעבור דרכי.
אז, גם כשקשה, אני נזכרת – כל מה ששותלים, זורעים ברינה.
זה בדיוק מה שאני עושה. יום אחרי יום. אות אחרי אות.
סִיּוּם קָטָן, גָּדוֹל
מילים הן לא רק מילים.
הן זרעים של תודעה.
כשתפרקי, תראי.
כשתראי, תביני.
וכשתביני — תבראי.
בְּדִיּוּק בַּקֶּצֶב שֶׁלָּךְ.
