Uncategorized

יום כיפור פעם בשנה, בינך לבין המקום יום כיפור, 26 שעות שבהן הכול עוצר ואז, דווקא בתוך השקט, משהו מתחיל לדבריום כיפור. תצחקו, אבל אני נורא אוהבת את היום הזה פעם בשנה, למשך כ־26 שעות, כמעט כולם מפסיקים את הפעילות הרגילההכבישים מתרוקניםהמכוניות נעלמותהחנויות נסגרותהקצב משתנהואז מתחילה פעילות אחרת. הרחובות מתמלאים באנשים ובילדיםמשפחות נפגשות, שכנים יוצאים החוצה, כולם הולכים ברגל, מדברים, נפגשים עד השעות הקטנות של הלילה. יש משהו מיוחד ביום כיפור.עשרה ימים אחרי ראש השנה, אחרי עשרת ימי תשובה, מגיע יום שמבקש מאיתנו משהו אחר.לחזוראולי לא לחזור בתשובה אלא לחזור לעצמנו להבין מי אנחנולשאול למה אנחנו כאןלבדוק מה עבר עלינו בשנה שחלפהובעיקר, להקשיבכי בתוך השקט של יום כיפור, אפשר לפעמים לשמוע דברים שכל הרעש של השנה מסתיר יום כיפור מתחיל אצלי בילדות כשאני חושבת על יום כיפור, האמונה שלי חוזרת קודם כול לבית.לגדול במשפחה גדולה זו חוויה בפני עצמה, אבל ביום כיפור הייתה בבית התרגשות אחרתכולם ממהרים להתארגןמכינים את הכיפותמתלבשיםוהרבה לבן אני זוכרת שהייתה לי שמלה לבנה ליום כיפורכילדה, הסתכלתי בהערצה על בני המשפחה שצמו גם אני רציתיבגיל שש החלטתי שאני צמהכולם ניסו לשכנע אותי לאכולאמרו לי שאני קטנה ושאני צריכה לאכולאבל אני לא הסכמתי עד שאחי החליט כנראה שנגמרו השכנועים ודחף לי במבה לפה כדי שאוכלשנה אחר כך כבר היה צום מלא היום, כשאני מסתכלת על הילדה ההיא, אני מחייכתאבל אולי כבר אז הייתה שם גם אמונהלא ידעתי להסביר אותהרק ידעתי שאני רוצה להיות חלק מהיום הזה חלק ממשהו שהרגיש גדול ממנייום כיפור הדרך עם אבא לבית הכנסת יש זיכרונות שהראש זוכרויש זיכרונות שהנשמה שומרת אני זוכרת כמה חיכיתי לצאת עם אבא שלי, עליו השלום, לבית הכנסת ביום כיפורכל הדרך לבית הכנסת הוא היה מצחיק אותיטוב… תלוי באיזה מצב רוח הוא היהאבל כשהיינו מגיעים לבית הכנסת, משהו היה משתנה אבא היה מתכסה בטליתואני הייתי לידואני לא זוכרת היום את כל מילות התפילה שהוא אמראבל אני זוכרת את הקול שלושומעת אותו ממלמל את התפילה מתחת לטלית כולנו, כל האחים, היינו נפגשים בבית הכנסתאז לא ידעתי שהרגעים האלה יישארו איתי כל כך הרבה שניםאבל כנראה שככה נשמה עובדת היא אוספת רגעים בזמן שאנחנו פשוט חיים אותם ושומרת אותם בשבילנו לשנים שבהן נבין כמה הם היו יקרים משהו באוויר של יום כיפור משתנה ליום כיפור יש אנרגיה שאני לא מצליחה להשוות לשום יום אחריש שקטאבל זה לא שקט ריקזה שקט שמרגישיםהרחובות שקטיםהכבישים שקטיםהקצב שקטואם מאפשרים לעצמנו באמת להקשיב גם בפנים נעשה קצת יותר שקט תודו שיש משהו מיוחד באוויר ביום כיפוראנחנו ממש נושמים אותואת הרוגעאת העצירהאת התחושה שלכמה שעות הדאגות הרגילות יכולות לחכות ואז יש את הצבע הלבן, לאן שלא מסתכליםכמה שאני אוהבת את הצבע הלבןביום כיפור כל כך הרבה אנשים לובשים לבן ובשנים האחרונות הלבן הפך לחלק גדול גם ממני והשנה אני מוכנההבגדים לבניםהנעליים לבןוהשנה יש גם תוספת חדשה:הכתר שלי, השיער שלי לבן קומפלט לבןואני מתרגשת סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה כשאני אומרת יום כיפור, אני נזכרת גם באוכלכן, דווקא ביום של צום אצלנו הארוחה המפסקת הייתה כמעט טקס בפני עצמו:מרק עוף עם שקדי מרקקוסקוסשניצלתפוחי אדמהאמא שלי, עליה השלום, הייתה נוסעת לבני ברק כדי לקנות עוגה מיוחדת לצאת הצוםוהיינו שותים כוס תה עם נענעובסיום הצום אמא הייתה שומעת מהבית את תקיעת השופר פעם חשבתי שאני אוהבת את יום כיפור בגלל כל הדברים האלהבגלל הלבןבגלל השקטבגלל בית הכנסתבגלל המשפחהבגלל הדרך עם אבאבגלל הטעמים של אמא אבל השנה הבנתי משהואני לא אוהבת את יום כיפור כי הכול נעצראני אוהבת אותו כי דווקא כשהכול נעצר כל מה שחשבתי שכבר עבר, חוזר לרגע להיות איתיאבאאמאהילדה עם השמלה הלבנההמשפחההאמונההנשמהוהאנרגיה של בית ובתפילת הנעילה אנחנו אומרים:"פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר"וזו אולי הסיבה שאני כל כך אוהבת את יום כיפורפעם בשנה העולם בחוץ נסגר ל־26 שעות קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג תודה לשנת תשפ"ו, ברוכה הבאה שנת תשפ"ז ספטמבר 10, 2026 קראו עוד ליהנות מהחיים – הם באים לעבוד, אני באה ליהנות ספטמבר 8, 2026 קראו עוד תודה לבלונד, ברוכה הבאה לשיער הלבן ספטמבר 6, 2026 קראו עוד קוסקוס בספטמבר, קוסקוס של אמא שמחזיר אותי לבית, לילדות ספטמבר 4, 2026 קראו עוד חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד

שנת תשפ"ו – השנה שבה אלירוג קיבלה שם ואני קיבלתי החלטה לפעמים שנה אחת לא רק חולפת, היא משנה את הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות שנת תשפ"ו.וואו… הנה הגיע הרגע שבו מסכמים שנהשנה עברה, חלפה לה, טסה, אפשר לומרואני מסתכלת לאחור וקצת בהלם, כי בדיוק לפני שנה אלירוג קיבלה את שמה היצירה כבר הייתה מוכנההאמונה הייתה שם, הנשמה הייתה שם, האנרגיה הייתה שם.אבל שם ליצירה, עדיין לא היה. אני זוכרת את אותו הבוקרהמחשב היה פתוח על Canva מולי דף נייר ועט ומשהו אחד הטריד אותי: איזה שם אתן ליצירה הזו?ידעתי דבר אחד, היום אני חוזרת לבית עם שם!לא סתם שםשם למותג!התחלתי לקשקש עם העט על הנייר. מילה ועוד מילה, אות ועוד אות.ואז, בלי תכנון, מצאתי את עצמי כותבת את השם שלי:ג'וריאל כהןהסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי:רגע… אולי אשחק עם האותיות של השם שלי?ניסיתי. פירקתי. הזזתי. חיברתי.זה עדיין לא היה זה.ואז כתבתי את שמי מהסוף להתחלה.שיניתי את הסדר של האותיות ל' ו־א'…ופתאום אני רואה שם:אלירוג.הנה! יש לי שם.אבל משהו עדיין היה חסר.העליתי אותו למחשב והתחלתי לשחק עם נקודה קטנה מעל האותיותהזזתי אותה ממקום למקום, עד שהגיעה בדיוק מעל האות ו'הסתכלתי על המסךבינגו. יש לנו את זה. אני זוכרת שקפצתי מהכיסא, באותו רגע עוד לא ידעתי איזו שנה מחכה לי. ידעתי רק שליצירה שלי יש סוף־סוף שםהיום, שנה אחרי, אני מבינה שאולי באותו יום לא רק אלירוג קיבלה שם, גם דרך חדשה בחיים שלי התחילה לקבל שם שנת תשפ"ו לימדה אותי להאמין גם כשאני לא יודעת מה מחכה מעבר לדלת שנת תשפ"ו הייתה שנה מלאה בהחלטותולא, אני לא מדברת על החלטות קטנותאני מדברת על החלטות שמשנות ראייההחלטות שדורשות ממך להפסיק לעמוד עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץמה שנקרא: All In שנת תשפ"ו העמידה אותי לא פעם מול מבחן האמונה. היו רגעים שבהם לא ידעתי לאן הדברים יובילו, אבל למדתי שאמונה אינה הבטחה שהכול יתרחש בדיוק כפי שתכננתי.אמונה, בשבילי, היא היכולת להמשיך גם כשאני עדיין לא רואה את כל הדרך.השנה השארתי לא מעט דברים מאחור.אבל יותר מהדברים שהשארתי, אני זוכרת את ההחלטה שסוף־סוף הסכמתי לקבל אחרי שנים:לחיותפשוט לחיותלהעז, לנסות, לצאת, ליצור, להכיר, לצחוק, להרגיש, להיות בתוך הרגע.כי מה כבר יכול לקרות? מקסימום הצלחתי ולמדתי עוד משהו בשנת תשפ"ו: לפעמים אנחנו ממהרים לקרוא למשהו "לא טוב" רק מפני שהוא לא הסתדר כפי שרצינואבל גם בתוך מה שנראה באותו רגע כ"לא טוב", אפשר לפעמים למצוא משהו טוב שנולד ממנואולי לא מידאולי רק כשמביטים לאחור שנת תשפ"ו החזירה אותי קרוב יותר לעצמי כשאני מסתכלת על שנת תשפ"ו אני רואה גם את כל מה שהיה לפניה כל העבר שלי הוא חלק ממניאני לא רוצה למחוק אותואני לא רוצה להעמיד פנים שהוא לא היה בזכותו נבניתי למדתיחוויתינתתיקיבלתיאהבתינפגעתינפלתיקמתיואני עדיין כאןמודהמחייכתכל עוד אני כאן, אני רוצה להיות כאן באמת! שנת תשפ"ו פתחה בי מקומות שהיו סגורים, ובחלק מהמקומות היא אפילו הייתה צריכה לשבור משהו כדי שאוכל לפתוח אותם מחדש.הרחבתי מעגליםצמצמתי מעגליםפגשתי אנשים חדשיםנפרדתי מדברים שכבר לא התאימו לדרך שלי ובעיקר התחברתי יותר לנשמה שלי לא למי שצריך להיותלא למה שמצפיםלא למה שהיה פעם למי שאני היום ועל זה אֲנִי מוֹדֶה לְפָנֶיךָ בּוֹרֵא עוֹלָם שנת תשפ"ו לימדה אותי שהחיים נמצאים ברגע אלירוג הפכה במהלך שנת תשפ"ו לחלק בלתי נפרד ממניפעלתייצרתיכתבתיצילמתישיתפתיועדיין ממשיכה לקחתי רגעים מהחיים, מהיום-יום, מהחוויות, מהשאלות ומהמחשבות והפכתי אותם לתוכןכי אלירוג מבחינתי מעולם לא הייתה רק קלפים אלירוג היא אמונה, נשמה ואנרגיה שפוגשות את החיים עצמם והשנה הזאת לימדה אותי שהחיים אמנם מושפעים מהמחשבות ומההחלטות שלנו, אבל בסופו של דבר הם בנויים מדבר אחד קטן מאוד: הרגע הרגע שבו אמרתי כןהרגע שבו העזתיהרגע שבו שחררתיהרגע שבו יצאתי מהביתהרגע שבו הכרתי מישהו חדשהרגע שבו צחקתיהרגע שבו החלטתי לנסות במקום לפחד מהתוצאה כי הרגע עובר ואם לא נבחר לעשות עם הרגע משהו טוב לא תמיד נקבל את אותו הרגע שוב סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה תודה תשפ"ו וברוכה הבאה תשפ"זאז תודה לך, שנת תשפ"ו תודה על מה שנתת ליתודה גם על מה שלקחתתודה על הדלתות שפתחת ועל אלו שסגרתתודה על האנשים שנכנסו ועל אלו שיצאותודה על המקומות שבהם חיזקת אותי ועל המקומות שבהם חישלת אותיובעיקר, תודה על מה שהצלחת להוציא ממני ועכשיו ברוכה הבאה שנת תשפ"זוואו, כמה שאני מחכה לךאת עוד רגע בפתח ואני מגיעה אלייך באמונה שלמה ובנפש חפצה אני לא מבקשת לדעת מראש מה תביאי איתךאני לא צריכה מפה של כל השנהאני רוצה להגיע אלייך פתוחהלחוויות, לאנשים, ליצירה, להפתעות, להחלטות, וכן גם למבחנים כי היום אני כבר יודעת:אני לא צריכה לדעת מה יהיה בעוד שנה כדי לחיות את השנה שמתחילה עכשיואני רק צריכה להיות מוכנה לפגוש אותהבדיוק בקצב שליאז תודה, תשפ"ושלום, תשפ"זאני מוכנהורגע לפני שאני סוגרת את המחשב, עולה לי מחשבה אחת שמצחיקה ומסקרנת אותי בו-זמנית: מעניין איזה פוסט סגירת שנה אעלה בשנת תשפ"ח קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג תודה לשנת תשפ"ו, ברוכה הבאה שנת תשפ"ז ספטמבר 10, 2026 קראו עוד ליהנות מהחיים – הם באים לעבוד, אני באה ליהנות ספטמבר 8, 2026 קראו עוד תודה לבלונד, ברוכה הבאה לשיער הלבן ספטמבר 6, 2026 קראו עוד קוסקוס בספטמבר, קוסקוס של אמא שמחזיר אותי לבית, לילדות ספטמבר 4, 2026 קראו עוד חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד

ליהנות מהחיים לפעמים מתחיל פשוט מלקפוץ למים אריה המציל אמר משפט אחד, אני צחקתי כל הדרך הביתה — ואז הבנתי שהוא בכלל דיבר על החיים ליהנות מהחיים בשבילי, מסתבר, יכול להתחיל בשעה 07:15 בבוקר, בבריכה כמעט ריקה, עם כובע ים, משקפת והרבה מאוד התלהבות ממים. קצת לפני שהחופש הגדול הסתיים קיבלתי החלטה לעשות מנוי לקאנטרי.בהתחלה הייתה לזה סיבה מצוינת: רציתי לנצל קצת זמן איכות עם הילדים של האחיינית שלי.אבל בואו נודה באמת. תנו לי בריכה ואני הופכת לדולפינהלא רוצה לצאת מהמים, תביאו שמיכה, אני ישנה כאן. השבוע עם הילדים היה כיף לא נורמלי. קפצנו, שחינו, צללנו, צחקנו ובעיקר נהנינו.ואלה בדיוק החוויות שאני אוהבת.לא הדברים הגדולים שאנחנו מתכננים חודשים מראש, אלא הרגעים הקטנים שנשארים בזיכרון הרבה אחרי שהם נגמרים. כי חוויות, מבחינתי, הן הטעם של החיים ליהנות מהחיים בלי לחכות לסיבה מיוחדת הבריכה החיצונית נפתחת בשעה 07:00.נחשו מתי אני מגיעה?07:15הבריכה כמעט ריקה, ואני מתרגשת רק מלראות את המים.תוך שניות אני עם בגד ים, כובע ים ומשקפת. הופ.קופצת.הנה המים. במשך לפחות ארבעים דקות אני כמעט לבד. שוחה, צוללת, נכנסת אפילו למסלול של המקצוענים, עוצרת, שוב צוללת, יוצאת מהמים, עושה קפיצת ראש וחוזרת שוב. ביום הראשון, אגב, הגעתי בלי כובע ים ובלי משקפת.תוך כדי שאני עם הילדים, קופצת, צוללת וצוחקת,הילדה פתחה בשיחה עם אריה המציל ואיכשהו השיחה הגיעה אליי"ומה את עושה בחיים?" הוא שאל עוד לפני שהספקתי לענות, היא כבר ענתה במקומי:"יש לה את אלירוג"חייכתיאין כמו ילדים. בחוקים, קצרים ולעניין אבל האמת היא שאני לא מגיעה לקאנטרי כדי לדבר על אלירוג. אני מגיעה כדי ליהנות. לפעמים הנשמה רק מבקשת שתיתנו לה לשחק נגמר החופש הגדולהילדים חזרו למסגרות והבריכה התרוקנה.ואני?נשארתיבשעה 08:00 מתחילים להגיע השחיינים המקצוענים.אתם מכירים אותםחתירה, בריכה, סיבוב, חתירה, בריכה, סיבוב, בלי לעצור. אני מסתכלת עליהם בהערכה גדולה ובוחרת לעבור למרחב החופשימספיק לי מסלול.. גדול עלי בשעות הללואני שוחה שלוש בריכות ועוצרתמגיעה לאמצע הבריכה וצוללתלמה?אין סיבהפשוט בא לי. לפעמים אני חושבת שהתבגרנו ושכחנו כמה דברים מותר לעשות בלי סיבהלצלול כי בא לנולקפוץ כי אפשרלצחוק כי משהו הצחיק אותנולעצור באמצע כי אף אחד לא אמר שחייבים להמשיךהנשמה לא תמיד מבקשת מאיתנו שינוי ענק,לפעמים היא מבקשת שעה אחת בבוקר שבה אף אחד לא צריך מאיתנו שום דבר. ליהנות מהחיים בקצב שלך והבוקר הגיעה השיחה שבגללה בכלל נכתב הבלוג הזה.אני מגיעה לבריכהאני רואה את אריה המציל ומחייכת "בוקר טוב אריה, בוקר טוב אלירוג אתמול לא הגעת""נכון", עניתי, "הייתי אחר הצהריים וגם בראשון""חסרת""תודה, אריה. אין עליך"ומשם התפתחה שיחה על החיים, על אלירוגעל מה שאנחנו עושיםועל עוד כמה דברים שגיליתי על אריה המציל, אבל אותם נשמור לבלוג אחר אם הוא יסכים אריה עומד על שפת הבריכה ואני, כמובן, בתוך המיםמתנצלת על זה שאני מנהלת שיחה מתוך הבריכה, אבל מסבירה לו שוב:אני אוהבת מים!ואז אני מסתכלת סביבבארבעת המסלולים שוחים שמונה שחיינים שניים בכל מסלולכולם שוחים חתירה, כמעט באותו קצב.וזה באמת היה מראה יפה"אריה, תסתכל", אמרתי לו "איזה יפה"הוא הסתכל עליהם.ואז הסתכל עליי."תקשיבי", הוא אמר, "הם באים לעבוד, את באה ממש ליהנות"צחקתי.אבל הוא המשיך:"אני מסתכל עלייךשימי לב, את לוקחת את הזמן שלך. צוללת באמצע… עוד מעט אני זורק לך מטבעות שתמצאי אותם"פה כבר צחקתי בקול. כי פתאום ראיתי את עצמי דרך העיניים שלוכולם שוחיםוגם אני שוחהרק שאני לא ממהרת לשום מקום סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה כל הדרך הביתה הלכתי עם האוזניות וחייכתיכי אריה המציל אמר משהו על שחייה ואני שמעתי משהו על החיים יש אנשים שבאים לעבוד ויש אנשים שבאים ליהנות ואני חושבת שבמשך שנים רבות אנחנו לומדים לעבוד על החייםלהספיק, להגיע, להתקדם, לסמן מטרות, לשחות עוד בריכה ועוד אחת.ואז, יום אחד, אולי אנחנו מבינים שלא בכל מסלול צריך לשבור שיאאפשר גם לעצור באמצעלצלוללהרים את הראשלהסתכל סביב וליהנות מהמיםאני למדתי לקחת את הזמן שלי בבוקר, לעצור לרגע את מרוץ החיים ולתת לעצמי משהו שעושה לי טוב כי כל יום הוא בחירה לחיותלמות נעשה רק פעם אחת אבל לחיות?את זה אנחנו מקבלים הזדמנות לעשות בכל בוקר מחדש ואולי בגלל זה אריה צדקהם באים לעבודאני באה ליהנותרק שבסוף גיליתישגם ליהנות מהחיים זו עבודהעבודה שלמדתי סוף סוף לעשות טוב אמרתי לכם שמים עושים לי טוב? קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג תודה לשנת תשפ"ו, ברוכה הבאה שנת תשפ"ז ספטמבר 10, 2026 קראו עוד ליהנות מהחיים – הם באים לעבוד, אני באה ליהנות ספטמבר 8, 2026 קראו עוד תודה לבלונד, ברוכה הבאה לשיער הלבן ספטמבר 6, 2026 קראו עוד קוסקוס בספטמבר, קוסקוס של אמא שמחזיר אותי לבית, לילדות ספטמבר 4, 2026 קראו עוד חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד

שיער לבן טבעי – לא תכננתי אותו, אבל כנראה שמישהו אחר כן סיפור על צבעים, חיוך, כתר אחד והרבה פנינים שנאספו בדרך שיער לבן טבעי – כן… טבעי. הכי טבעינולדתי עם שיער שחורואז, בגיל 16, אחי פתח מספרהנו… תנו לנערה בת 16 אח עם מספרה ותראו מה קורהניסיתי כמעט הכולצבעים, תספורות, שינויים, שחור, אדום, אפילו כתוםרק תלתלים איכשהו לא נכנסו לסיפור יכולתי לקום בבוקר עם שיער אדום ובערב כבר לצבוע אותו לשחורואהבתי את זה, אהבתי את השינוייםאהבתי לראות בכל פעם מישהי קצת אחרת במראההאמת היא שכל צבע גם הבליט בי משהו אחרהשחור, למשל, הבליט את הירוק בעיניים, צבעים אחרים נתנו להן גוון אחרואז הגיעו הגווניםרגע לפני הצבא עשיתי גוונים כי בכל זאת, צריך להגיע מסודרתומשם התחיל סיפור אהבה ארוך מאוד עם הבלונדלאט־לאט הוא השתלט על השיערעוד גוונים, עוד בלונד ועוד קצת בלונדעד שבשלב מסוים הוא כבר לא היה רק צבע הוא הפך לסימן היכראנשים זכרו אותי וקראו לי:"הבלונדינית"אמא שלי ע"ה הייתה קוראת לי "שוודית"והיה עוד משהו שתמיד הגיע יחד עם הבלונדהחיוך"היי… זאת את, הבלונדינית שמחייכת?"כן, זאת אניכי בואו נודה באמת, את השם שלי לא תמיד פשוט לזכוראבל בלונד וחיוך? את זה זוכרים אפילו בתקופה שחייתי בארצות הברית לא ויתרתי על הבלונדהוא טייל איתי, הצטלם איתי והיה חלק מתקופות שלמות בחיים שליורגע… שלא תטעו בגלל הבלונדזה שאני בלונדינית לא אומר שאין לי שכליש לי המון – נסו אותי והיום?כבר אין בלונד, טבעי לבן ושורשים שחוריםאז איך תקראו לי עכשיו? עוד לא החלטתי "ההיא עם השיער הלבן"? "בעלת הכתר הלבן"? אולי פשוט – "זאת שמחייכת"?בעצם…נראה לי שהאחרון יכול להישאר, הצבע השתנההחיוך לא הלבן שלא ביקש רשות עם השנים התחיל להופיע משהו חדש בשיערלבןבהתחלה קצתצובעים והוא חוזרעושים גוונים והוא שוב מציץהגוונים הצליחו להסתיר אותו לתקופה, אבל כנראה שהלבן לא ממש התעניין בתוכניות שלי הוא המשיך לצמוח, עוד קצת בשורש ועוד קצתואני המשכתי לצבועעד שהתעייפתי, לא מהשיער מההתעסקותלצבוע, לחכות, לראות שוב את השורש, לקבוע תור, להסתיר ולהתחיל מחדש עד שיום אחד, לפני כחמש שנים, החלטתי:זהו. אף אחד לא נוגע לי יותר בשיעראין צבעאין גווניםאין החלקהכלום ולא, לא אכפת לי מה יגידו עלייכבר מזמן אני לא סופרת, פשוט נתתי לשיער לצמוחופתאום, בפעם הראשונה אחרי שנים, לא החלטתי בשבילו איזה צבע הוא צריך להיותנתתי לו להחליט או אולי… נתתי לבריאהוככל שהזמן עבר, הלבן המשיך להגיעעד שיום אחד הסתכלתי במראה וקלטתי:חברות וחברים…יש לי שיער לבןבאמת לבןוהוא שלי אמא אמרה שהשיער הוא הכתר אמא שלי ע"ה הייתה נוהגת לומר לי: "השיער הוא הכתר"המשפט הזה נשאר איתירק שהכתר שלי עבר כמה וכמה גלגוליםשחור, אדום, כתום, עם גוונים, בלונדוהיום?הוא לבןוהדבר המצחיק ביותר הוא שלפעמים אני בכלל שוכחת מזה אני נכנסת למקום הומה אדם, מדברת, צוחקת, פוגשת אנשים, מבחינתי אני פשוט אניואז אני מבחינה במבטים ופתאום נזכרת: אה, נכון השיער לפעמים שואלים אותי:"זה באמת שלך?" "את צובעת אותו ללבן?"ואני עונה בשמחה: כן. זה שלי ולפעמים לא מאמיניםאז אני מחייכתמה כבר יש להסביר? ככה הוא צמחככה הוא הגיעזה מה שהבריאה תכננה ואם אמא אמרה שהשיער הוא הכתראז כנראה שהכתר שלי פשוט החליט שהגיע הזמן להחליף צבע תעשי מה שטוב לך ואני רוצה שיהיה ברור:אני לא חושבת שכל אחת צריכה להפסיק לצבוע את השיערממש לאיש מי שאוהבת להגיע למספרה פעם בשבועייםיש מי שפעם בחודשייםיש מי שמרגישה הכי יפה עם בלונדאחרת עם שחוראחת מחכה לגוונים שלה ואחרת מחכה לראות עוד קצת לבן בשורש ואני אומרת:תעשי מה שטוב לךזה הכול ואם מצאת מספרה טובה – אל תעזביכי בינינו, מספרה היא לא רק מספרהלפעמים היא גם קצת פסיכולוגמתיישבים על הכיסא בשביל השיער, מתחילים לדבר, משתפים, צוחקים, פורקים ובסוף יוצאים עם שיער מסודר ולפעמים גם עם הראש קצת יותר מסודר הכי חשוב שתרגישי בנוחלא עם מה שאומרים לך שיפהעם מה שאת מרגישה שעושה לך טוב אני, היום, כמעט לא מתעסקת בשיערפשוט נותנת לו לצמוחבלי לבדוק מתי צריך לחדש, בלי לחפש את השורש, בלי לחשוב מה צריך להסתירכמו שהבריאה תכננה והיום עם הלבן?זה פשוט אני, תודה לבלונדאז בלונד יקר,מגיע לך רגע משלךהיינו יחד לא מעט שנים, טיילת איתי בעולםהצטלמת איתי, גרמת לאנשים לזהות אותי מרחוקבזכותך הייתי "הבלונדינית"ובזכותך אמא קראה לי "שוודית"אז תודהבאמתאני לא נפרדת ממך כי הפסקתי לאהוב אותך ואתה עדיין בקצוות של השיערלפעמים מסתכליםלפעמים שואליםלפעמים לא מאמינים שזה טבעיואני? מחייכתאותו חיוךרק עם כתר אחר סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה הכתר אמנם נמצא על הראשאבל הפנינים נמצאות בפניםבראשבמחשבותבזיכרונותבניסיוןבכל מה שלמדתיבכל מה שעברתיבכל מה שעוד מחכה לי אז תודה לבלונדברוכה הבאה ללבן ולגבי הכינוי החדש שלי?עוד לא החלטתיאבל אם תפגשו אותי ותשכחו את השםפשוט תחפשו את זאת עם הכתר הלבן והחיוך אני כבר אבין שקראתם לי קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג קוסקוס בספטמבר, קוסקוס של אמא שמחזיר אותי לבית, לילדות ספטמבר 4, 2026 קראו עוד חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד חברים באמצע הדרך, חלקם נשארים וחלקם נעזבים אוגוסט 12, 2026 קראו עוד מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד

קוסקוס של אמא הוא הרבה יותר מאוכל יש טעמים שלא נשארים בפה, הם נשארים בזיכרון קוסקוס של אמא בשבילי הוא לא מתכוןהוא ביתאני אוהבת את הקוסקוס האורגינל של הביתלא קיצורי דרך ולא גרסה מהירה קוסקוס שמכינים כמו פעםעם הסיר לאידוי, סיר על סיר בקיצורפותחים את הסולת עם מים, שמן ומלחזהו. לכאורה, זה כל הסיפור אבל מי שמכין קוסקוס אמיתי יודע שהסיפור בכלל לא נמצא ברשימת המרכיביםהוא נמצא בידייםכל פתיחה של הסולת לוקחת את הזמן שלהאת כמות המים שמתאימה בדיוק לאותו סיבובפותחים, מרגישים, מחזירים לאידוי, מחכים ושוב פעם אותה המנגינה. אי אפשר למהר קוסקוסואולי בגלל זה אני כל כך אוהבת להכין אותוכי דווקא שם, כשהידיים עסוקות והזמן מאט קצת, המחשבות שלי מתחילות ללכת אחורהלשורש שלילביתלאמא שלילשקט ואני מוצאת את עצמי מחייכתלא בגלל מה שאני מכינה עכשיו, אלא בגלל מה שאני מצליחה להרגיש שוב קוסקוס של אמא והדברים שנשארים איתנו אמא הייתה מכינה קוסקוס עם מרק ירקותוטקס זה היהתחשבו על זה, שעות של הכנהלפתוח, לאדות, שוב לפתוח, להכין את המרק, לסדר, לנקות… ואז הכול מגיע לצלחתוברגע אחד מגיע הביס הראשון ואגב, קוסקוס אני אוכלת עם כףאל תנסו לשכנע אותי אחרת והביס הזה?תענוג רצוף שמחזיר אותי ישר לילדותלציפייה שאמא תכין קוסקוסלריח בביתלרגעים שבזמן אמת נראו כל כך רגילים ורק אחר כך מבינים כמה הם היו יקרים ואז הגיע רגע אחד שאני מבינה היום אחרת לגמריזמן קצר לפני שאמא הלכה לעולמה, היא החליטה שהיא מלמדת אותי להכין קוסקוסככההיא ואניביחדהידיים שלה מלמדות את הידיים שליזה הזיכרון האחרון של אוכל עם אמא שלי ולפעמים אני חושבת שאולי היא ידעה שאני עוד אצטרך את הרגע הזהכי מאז, בכל פעם שאני רוצה אותה קצת יותר קרוב אליי אני מכינה קוסקוסלא כדי לחזור לעברכדי להרגיש לרגע שהבית עדיין יודע את הדרך אלי לפעמים געגוע מקבל ריח וטעם יש זיכרונות שאנחנו שומרים בתמונהיש כאלה שנשארים בשירויש זיכרונות שנכנסים דרך המטבח קוסקוס של אמא הוא הזיכרון שלי כשאני פותחת את הסולת, משהו בי נפתח יחד איתההמחשבות רצותהתמונות מגיעותפתאום אני שוב הילדה שמחכה שהאוכל יהיה מוכן וזה מדהים בעיניי איך החיים עובדיםאנחנו גדלים, משתנים, עוברים מקומות, אנשים, תקופות ומסעות שלמים אבל מספיק ריח אחד כדי למחוק לרגע את כל השנים שעברו ואז אני מוסיפה ליד הקוסקוס מפרוםוכמובן מטבוחה חריפה כי בכל זאת… קצת חריף זה החיים מביס של מזל ועד אלירוג אחרי שאמא הלכה לעולמה התחלתי את מסע החיפוש שלימי אני עכשיו?לאן אני הולכת?מה נכון לי?ומה מתוך כל מה שקיבלתי אני רוצה לקחת איתי הלאה? ובתוך המסע הזה נוצרה גם "ביס של מזל"הכנתי ומכרתי קוסקוס, מפרום ומטבוחה מטבח משולב, ביתי, עם השורשים והטעמים שאני מכירה בדיעבד אני מבינה שגם זו הייתה תחנה בדרך חשבתי שאני מוכרת אוכלאבל אולי בעצם ניסיתי להעביר הלאה משהו מהבית שלימשהו מאמאמשהו ממניהיום אני כבר לא מוכרת קוסקוסהיום יש לי את אלירוגואני מאמינה שאחרי כל החיפושים, התחנות, הניסיונות והשאלות מצאתי את הדרך שליאמונה – נשמה -אנרגיהמילים אחרות, מוצר אחר, דרך אחרתאבל כשאני חושבת על זה לעומק, אולי אני עדיין עושה בדיוק את אותו הדבר:לוקחת משהו שקיבלתי בדרך, מכניסה לתוכו אהבה ומעבירה אותו הלאה סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה אז למה קוסקוס בספטמבר?האמת? אין סיבהלא צריך שיהיה קר בחוץלא צריך להיות יום שישילא צריך חגולא צריך לחכות שמישהו יבקש כשבא לי להרגיש את אמא אני מכינה קוסקוסגם בספטמברולא משנה מה מזג האוויר בחוץ כי יש מאכלים שמכינים כשרעביםויש מאכלים שמכינים כשמתגעגעים ובכל פעם שאני פותחת את הסולת, מאדה, מחכה, פותחת שוב ומגישה לעצמי את הצלחת אני כבר לא רק האישה שאני היוםלכמה ביסים קטנים אני שוב הילדה של אמא ואולי זו הסיבה שמעולם לא באמת הייתי צריכה לרשום או ללמוד את המתכון.. הוא פשוט נשאר חקוק בזכירון אמא לא השאירה לי מתכון לקוסקוסהיא השאירה לי דרך לחזור לבית קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד חברים באמצע הדרך, חלקם נשארים וחלקם נעזבים אוגוסט 12, 2026 קראו עוד מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד

חופש במחשבה זה לא חופשה, זו היכולת לחיות בלי להיות כלואים בתוך הראש של עצמנו לשבור את תקרת הזכוכית של עצמנו, להעז לחלום ולגלות שהחופש האמיתי מתחיל דווקא מבפנים חופש במחשבה,  זו הייתה התשובה שלי כשבאחת השיחות שאלו אותי:"מה זה חופש?"לא חשבתי יותר מדי, ישר שלפתי את התשובה שהייתה עבורי הכי הגיונית:"חופש זה אדם שחופשי במחשבות שלו"זה מה שאני יודעת, זה מה שאני מבינה ובעיקר, זה מה שאני מכירה מניסיון כי חופש לא אומר בהכרח חופשה באי יפה או כמה ימים במלון מפנקאפשר לשבת מול הים במקום הכי יפה בעולם ועדיין לקחת איתנו את כל הדאגותאפשר להזמין חדר מפואר, לעצום עיניים על מיטה ענקית ולהמשיך להריץ בראש את אותן מחשבות שהיו איתנו בביתכי בסופו של דבר חוזרים מהחופשה, חוזרים למציאותואם הדאגות רק חיכו לנו בצד עד שנחזור, האם באמת היינו בחופש? אז מה זה חופש בשבילי?ומה זה בכלל אדם שחופשי במחשבותיו?אדם חופשי במחשבותיו הוא אדם שמסוגל לתת מקום למחשבות טובות, יוצרות ובריאות, גם כשהחיים עצמם אינם מושלמיםלא אדם שאין לו בעיותלא אדם שלא דואג אף פעם אלא אדם שלא מאפשר לדאגה להפוך לבית הקבוע של המחשבה שלווזה הבדל עצום חופש במחשבה מתחיל באמונה אני חושבת קצת אחרת, ולא רק חושבתאני מאמינה במחשבה הזאת אני מאמינה שהגענו לעולם כדי לחיותבאמת לחיותליהנות ממה שיש בבריאה:מהטבע, מהארץ, מהאנשים, מהרגעים הקטנים, מהיכולות שלנו ומעצמנו ולכן, מבחינתי, אנחנו חייבים לאפשר לעצמנו גם חופש במחשבה וכן, גם אני טרודה לפעמים.. כמו כולםגם לי יש רגעים שבהם מחשבה אחת גוררת מחשבה שנייה, והשנייה כבר מביאה את השלישית ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך מערבולת של "מה יהיה?" "איך יהיה?" ו"מה יקרה אם?"אבל כשאני מרגישה שאני נשאבת לשם, אני חוזרת אחורהלבוראלשיחה הישירה שלי איתו ואני מזכירה לעצמי משהו פשוט:גם אם אדאג היום כל היום, היום יעבורהדאגה לא תעצור את השעון היא לא תוסיף שעה ליום והיא לא בהכרח תפתור את מה שמטריד אותיאז אם כבר קיבלתי את היום הזה, אני מעדיפה לנסות להיות משוחררת יותר במחשבה ולתת מקום למחשבות שמקדמות אותי מבחינתי, מחשבה משפיעה על הדרך שבה אנחנו פוגשים את המציאותאז אני מעדיפה לבנות בתוכי מציאות בריאה ולא מציאות כלואה ככה זה אצלי באמונהאני יציר הבריאה וגם אתם ואם קיבלנו את היכולת לחשוב, לדמיין, ליצור ולחלום, אולי חלק מהתפקיד שלנו הוא גם ללמוד להשתמש בה כדי לפתוח את עצמנו ולא רק כדי להפחיד את עצמנו כשהמחשבה כלואה, גם הגוף מרגיש יש משהו מדהים בחיבור שבין המחשבות שלנו לבין התחושה שלנושמתם לב פעם למה קורה כשאנחנו מתעמקים שוב ושוב במחשבה מטרידה?בהתחלה היא רק מחשבהאחר כך היא חוזרת ועוד פעם ושובופתאום אנחנו מתחילים להרגיש אותה גם בגוףכבדות, עייפות, חוסר חשק, לפעמים אפילו התחושה הזאת של "אין לי כוח לכלום" המחשבה כאילו התיישבה בתוכנוועכשיו תחשבו על ההפךעל רגע שבו עולה בכם מחשבה בריאהרעיון חדשחלוםאפשרותפתאום הראש נפתחהגוף מרגיש אחרת אני מרגישה את עצמי כמעט כמו איילה, קלה יותר, משוחררת יותר, מוכנה לזוזוזה בדיוק ההבדל מבחינתי בין מחשבה כלואה למחשבה חופשית לא משום שמחשבה טובה מעלימה את המציאותאלא משום שהיא מאפשרת לי לראות בתוך אותה מציאות עוד אפשרויות מחשבה מטרידה אומרת:"אין דרך"מחשבה משוחררת יכולה לשאול:"רגע… אולי יש דרך שעוד לא ראיתי?" ולפעמים השאלה הקטנה הזאת היא כל מה שהנשמה הייתה צריכה כדי לקבל קצת אוויר מחשבה בריאה מזיזה את מה שנרדם בתוכנו מחשבה בריאה יוצרת תנועההיא מזיזה בתוכנו את כל המקומות שכבר כמעט התרגלו לעמוד במקוםאת המקומות שאמרו:אני לא יכולה, זה לא בשבילי, אני לא אצליח, מאוחר מדי, עזבי, בשביל מה לנסות.. אלה מבחינתי התאים הרדומים שלנו המקומות שהקיפו את עצמם בעוד שכבה של "אני לא יכולה"אבל ברגע שנכנסת מחשבה אחרת, אפילו קטנה "אולי אני כן יכולה?"משהו מתחיל להתקלף, עוד שכבה ועוד אחת ופתאום מה שנראה בלתי אפשרי מתחיל להיראות אפשרילא בהכרח קל, לא בהכרח מידי אבל אפשרי וזו מבחינתי אנרגיה של חופש החופש ליצור, החופש לייצר, החופש לנסות, החופש להעז, החופש לחלום ובעיקר:החופש לשבור את תקרת הזכוכית של עצמנו כי לפעמים אף אחד אחר לא שם מעלינו את התקרהאנחנו בנינו אותה בעצמנו, ממחשבות שחזרנו עליהן כל כך הרבה פעמים עד שהתחלנו להאמין שהן עובדותוחופש במחשבה הוא הרגע שבו אנחנו מעזים לבדוק:אולי התקרה הזאת בכלל ניתנת לשבירה? סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה אז מה עדיף?מבחינתי, התשובה ברורה:לחשוב מחשבה בריאהלא להתעלם, לא לברוחלא לשכנע את עצמנו שהכול ורוד כשהוא לא אלא להבין שלא כל מחשבה שעוברת לנו בראש חייבת לקבל כיסא קבוע בסלון חופש בשבילי הוא להיות משוחררת במחשבות לא להיות ציפור בכלוב של זהבכי גם כלוב מזהב הוא עדיין כלובאני מעדיפה להיות הציפור שעפה ואם כבר זהב אזי לאכול מצלחת של זהב אבל לעוף כי מבחינתי, זה חופשלהיות משוחררת במחשבהלשבור את תקרת הזכוכית שלילתת לעצמי את החופש לחלוםואולי החופש הגדול ביותר הוא בכלל לא להגיע למקום שבו אין לנו יותר מחשבות מטרידותאלא להגיע למקום שבו אנחנו יודעים:המחשבה הגיעה, אבל אני עדיין זו שבוחרת לאן לעוף ובלי שום קשר… עשיתי מנוי לקאנטריכי בא לי שגרה אחרתאבל זה כבר.. לבלוג אחר תעשו דברים שעושים לכם טוב.. תתחילו במחשבה טובה על עצמכם כי מגיע לכם קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג חופש במחשבה, להיות משוחררים באמת אוגוסט 27, 2026 קראו עוד משמעות לשירים, לפעמים הלב מבין לפני המילים אוגוסט 22, 2026 קראו עוד חברים באמצע הדרך, חלקם נשארים וחלקם נעזבים אוגוסט 12, 2026 קראו עוד מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד

משמעות לשירים: למה אנחנו מתאהבים במנגינה עוד לפני שהבנו את המילים? אולי השיר לא הגיע במקרה, אולי הוא פשוט הגיע בדיוק בזמן משמעות לשירים הוא משהו שאני חושבת עליו בכל פעם ששיר חדש נכנס לי לחיים.. ותודו שזה קורה בתקופות, לפחות אצלי יש תקופות של שיר אחדיש תקופות של מנגינה מסוימתיש תקופות שבהן משפט אחד מתוך שיר פשוט לא עוזב אותיואני? כשאני מתחברת לשיר, אני לא שומעת אותו פעם אחת וממשיכה הלאהחמש פעמים ביום? ואני עוד עדינה אצלי שיר יכול להתנגן יום שלםשוב ושוב ושוב, עד שאני מבינה למה דווקא עכשיו הוא תפס אותי לפעמים אני מתאהבת קודם בקצבעוד לפני שהקשבתי למיליםמשהו במנגינה גורם לי לעצור, לפעמים לזוזלפעמים להקשיב באמת ולא לתת לה להיות רק רעש ברקע וברגע הזה אני כבר יודעת:יש כאן משהו בשביליואם יש לשיר מילים, בכלל הסתבכנובשנה האחרונה אני מתחילה לקרוא אותן, לפעמים אפילו רושמת אותן לעצמי ומנסה להבין: מה השיר הזה בא להגיד לי דווקא עכשיו? אולי לא כל שיר מגיע אלינו במקרה יש לי רשימת שירים שאני אוהבת בספוטיפיישירים שאני כבר מכירה, אוהבת ויודעת בדיוק מה הם עושים ליאבל אני גם משתדלת לגוון לתת למשהו חדש להיכנס ואז, אחת לכמה זמן, זה קורהקופץ שיר שלא חיפשתי, אני לא מכירה אותו, לא יודעת על מה הוא מדבר, לא מכירה אפילו את המיליםאבל משהו בקצב שלו מושך אותיואני מקשיבה שוב ואז שוב ורק אחר כך מגיעה השאלה:למה דווקא השיר הזה?אולי זו בדיוק אמונהלא תמיד לדעת מיד את התשובה לפעמים קודם מגיעה התחושה ורק אחריה ההבנהאנחנו רגילים לחפש סימנים גדולים, תשובה ברורה, משפט חד, משהו שיגיד לנו: "לשם"אבל אולי הסימנים בדרך הרבה יותר עדינים:לפעמים זו שיחהלפעמים אדם שפגשנולפעמים משפט שקראנו במקרהולפעמים זו מנגינה שנכנסה לנו לראש ולא מוכנה לצאת צריך רק להיות ערים כשהמנגינה מאפשרת לשמוע את הקול הפנימי כשאני חושבת על משמעות לשיריםאני חוזרת לתקופה שבה התחלתי ליצור את אלירוג זו הייתה תקופה שקטה מאוד עבוריכמעט לא יכולתי לשמוע קולותפשוט הייתי צריכה שקט מכל מה שמגיע מבחוץ, כדי להצליח לשמוע משהו אחד מאוד ברור: את הקול הפנימי שלי ולכן הייתי בעיקר עם נעימות, בלי מילים 06:30בבוקר, האוזניות כבר עליי, חצי כוס נס לידי, הלפטופ פתוח ואני יוצרתהיקום, האוזניות, הנעימות ואניזה היה העולם שלי באותן שעותוהנעימות לא היו סתם מוזיקת רקעהן הזיזו לי את הנפש, הן פתחו מחשבותהן אפשרו לי להיכנס פנימה וליצור ממקום שלא תמיד ידעתי להסביר במיליםהיום, כשאני שומעת חלק מאותן נעימות, משהו קורהאני חוזרת אחורה בזמן, לא רק לזיכרון של מקום, אלא לזיכרון של תחושהאני נזכרת בעשייה, במרוץ שהיה לי עם עצמי ברצון ליצור משהו שהיה כל כך ברור בתוכי, שגם כשעוד לא ידעתי בדיוק איך הכול ייראה ידעתי שאני ממשיכה ושם?אף אחד לא יכול היה לעצור אותי לכל חלק באלירוג היה צליל משלו בדיעבד, אני מבינה שגם לאלירוג היה פסקולכשעבדתי על אמונה,  חיפשתי נעימות רגועותמשהו שייתן מקוםשקטנשימה כשעברתי לנשמה,  הנשימות נכנסו עמוק יותרשם כבר התחלתי להוסיף גם שירים עם מיליםאבל לא כל שיררק כאלה שנוגעים בלב ואז הגיעה אנרגיהושם?שם כבר הרמתי את הקצבתופים, כינורות, מקצבים, תנועהכל מה שיכול להזיז משהו בפנים, נכנס ופתאום הבנתי דבר יפה:יש לנו את הכול בחייםאנחנו לא אמורים להיות רק שקטואנחנו גם לא אמורים להיות כל הזמן בתנועה יש ימים של אמונהיש רגעים של נשמהויש רגעים שבהם האנרגיה מבקשת מאיתנו פשוט לקום ולזוז בדיוק כמו מוזיקה סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה מוזיקה היא תקופותוכל תקופה מקבלת את הפסקול שלה אז ההמלצה שלי פשוטה:תיצרו לעצמכם רשימת שירים שאתם אוהביםאבל אל תסגרו אותהתמיד תשאירו מקום לעוד שירעוד מנגינהעוד נעימהעוד משהו שלא הכרתם אתמול ואולי מחר כבר יהפוך לחלק מתקופה שלמה בחיים שלכם כי משמעות לשירים לא נמצאת רק במה שהיוצר התכוון אליולפעמים המשמעות האמיתית נמצאת במה שהשיר פוגש אצלנובזמן, בזיכרון, בתקופה, במקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו לפני שאתם ממשיכים הלאה, פתחו את רשימת השירים שלכם ובחרו את השיר שאתם לא מפסיקים לשמוע לאחרונה הקשיבו לו הפעם קצת אחרת ושאלו את עצמכם:למה דווקא השיר הזה, ולמה דווקא עכשיו? קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג חברים באמצע הדרך, חלקם נשארים וחלקם נעזבים אוגוסט 12, 2026 קראו עוד מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד אמונה לא משחררים, גם אם עלינו לאוטובוס הלא נכון יולי 29, 2026 קראו עוד מאקרו ומיקרו בחיים, המסע שלי לימד אותי לראות אחרת יולי 23, 2026 קראו עוד

הקיפי את עצמך באנשים שמצמיחים אותך, לא באנשים שגובים ממך את עצמך לא כל מי שפגש אותך בדרך צריך להמשיך איתך עד היעד חברים באמצע הדרך הם לפעמים אחת המתנות הגדולות של החיים חלקם מגיעים כדי ללכת איתנו שניםחלקם מגיעים לתקופהחלקם מגיעים כדי ללמד אותנו משהווחלקם? מגיע הרגע שבו צריך פשוט לדעת להיפרד מהם בזמן האחרון אני משתדלת להיות סביב אנשיםשיחות, מבטים, סיפורים ובעיקר אנרגיותולא תמיד פשוט לי להיכנס למקום ולהרגיש את כל מה שנמצא באוויר לזהות את מי שצריךאת מי שדורשאת מי שמבקש בלי לומר מילהאת מי שמתכנן.את מי שבאמת שמח לראות אותיאת מי שרוצה להתקרבאת מי שמגיע לקחתואת מי שאולי פשוט זקוק לרגע אחד של תשומת לב ואחרי כל הזיהוי הזה מגיע הדבר החשוב באמת: לבחור כי לא כל אחד רשאי לקבל את האנרגיה שליפעם חשבתי שלהיות אדם שנותן פירושו לתת לכולםהיום אני יודעת שלהיות אדם שנותן פירושו גם לדעת למי לתת כמה לתת ומתי לעצור לא כל מי שנכנס לחיים שלך קיבל כרטיס כניסה לכל החיים יש אנשים שאנחנו נאחזים בהם רק מפני שהם היו שם פעםעברנו יחד משהוצחקנובכינועבדנו יחדצמחנו יחדהיינו חברים באמצע הדרך אבל המילה "היינו" לא חייבת להיות עצובה לפעמים היא פשוט מדויקתמאז שאלירוג יצאה לאור, משהו בדרך שבה אני מקבלת החלטות השתנה. אני כבר לא רק ג'וריאל שמרגישה את האנשים סביבהאני גם מנהלת חברהוכמנהלת, יש החלטות שצריכות להתקבל אחרת יש רגעים שבהם אין מקום לסיבובים אינסופיים סביב אותה שאלה מתאים או לא מתאים?מקדם או מעכב?נכון לעסק או לא נכון לעסק?כן או לא ואם צריך לבצע, מבצעים! למדתי שלא כל החלטה יכולה לעבור דרך הלב, כי לפעמים הרגש רוצה לשמור משהו רק מפני שהוא מוכר, בזמן שהמציאות כבר אומרת שהגיע הזמן להתקדם אמונה היא לא רק להאמין שדברים טובים יגיעואמונה היא גם להסכים לפנות להם מקום יש אנשים שאוהבים אותך, אבל כבר לא מתאימים לדרך שלך וזה אולי החלק המורכב יותרכי מה עושים כשאין "רע"כשאף אחד לא עשה משהו נוראכשאין דרמה גדולהכשפשוט מרגישים שמשהו כבר לא מתאים? אני לומדת שבחיים לא תמיד צריך כתב אישום כדי לסגור דלתלפעמים מספיק להבין שהדלת הזאת כבר לא מובילה למקום שאליו אני רוצה להגיע בתקופה האחרונה אני מסתכלת יותר ויותר על הדברים שסובבים אותי ושואלת:האם זה עדיין שייך לחיים שאני בונה?האם האדם הזה מצמיח אותי?האם הדבר הזה נותן לי כוח או שאני כל הזמן צריכה לתת לו כוח כדי שימשיך להתקיים?וכשאני מבינה שמשהו מכביד, עוצר או מחזיק אותי במקום שכבר איננו שלי, אני לא רוצה יותר למשוך אותו בכוחלפעמים כדי להצמיח משהו חדש צריך לחתוך מהשורש את מה שכבר הפסיק לצמוחלא מתוך כעסלא מתוך נקמהלא כדי להוכיח משהו אלא מתוך בחירה לא כל אחד זכאי לקבל ממך את מה שלקח לך שנים לבנות האנרגיה שלי היא משהו שאני עובדת עליו כל הזמןפעם כולם קיבלו ממנימי שביקש, מי שהיה לידי, מי שמשך את תשומת הלב שלי היום אני יודעת שיש הבדל בין להיות נחמדה לבין להשקיע אנרגיה אני יכולה לחייך, לכבד, לומר מילה טובה ואפילו להסתכל למישהו בעיניים ולהבין שהוא זקוק לרגע שמישהו פשוט יראה אותו אבל אני לא צריכה לקחת את הסיפור שלו איתי הביתהאת האנרגיה שלי אני בוחרת איפה להשקיע כשהרגש נכנס להחלטהיש החלטות שהראש מקבל בשנייה, אבל כשהרגש נכנס אני עוצרת ושמה הכול על המאזניים:האם זה נכון לי?האם זה מקדם אותי?או שאני מחזיקה רק כי קשה לי לשחרר?ואם התשובה היא שצריך לפרק כדי להמשיך, אני לא דוחהכי לפעמים הדחייה לא משנה את ההחלטה, היא רק מאריכה את התקיעות חברים באמצע הדרךלא כל מי שהתחיל איתך את הדרך צריך להגיע איתך עד סופהאל תחזיקי אנשים, קשרים, מחשבות או רגשות שכבר לא שייכים לךהמחשבות שלך לא אמורות להכביד כלייך הן אמורות להצמיח אותךואם משהו מרגיש תקוע, במקום לשאול:"מה לא בסדר בי?"שאלי:"מה תוקע כרגע את האנרגיה שלי?"לפעמים זו הסביבהלפעמים זה קשר שכבר סיים את תפקידוולפעמים זו פשוט את של פעם, שמנסה להחזיק בחיים שאת של היום כבר גדלה מהם את בוחרת למי לתת את האנרגיה שלך ולא כל מי שפוגש אותך זכאי לקבל אותה סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה הקיפי את עצמך באנשים שמצמיחים אותךהאנשים שסביבנו משפיעים על הדרך שבה אנחנו חושבים, מרגישים, פועלים ומקבלים החלטות. לכן הבחירה בסביבה שלנו היא לא רק בחירה חברתית היא גם בחירה באנרגיה שאנחנו מאפשרים להיכנס לחיים שלנו חברים באמצע הדרך יכולים להפוך לחברים לכל החיים, אבל הם לא חייבים. יש קשרים שנועדו להישאר ויש קשרים שהמתנה שלהם הייתה דווקא בתקופה שבה הם התרחשו אני סומכת עלייך שתדעי להרגיש את ההבדל כי בסופו של דבר, כל דרך שתבחרי ללכת בה היא הדרך הנכונה, שממנה תלמדי את הדבר הבא שלך. מניסיוןואם משהו כבר לא מצמיח אותך מותר לך לבחור אחרת את בוחרת למי לחלק את האנרגיה שלךיש הבדל בין להיות נחמדה לבין להשקיע אנרגיה זוכרת?לא כל מי שפוגש את האור שלך צריך לקבל ממנו מפתח קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג חברים באמצע הדרך, חלקם נשארים וחלקם נעזבים אוגוסט 12, 2026 קראו עוד מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד אמונה לא משחררים, גם אם עלינו לאוטובוס הלא נכון יולי 29, 2026 קראו עוד מאקרו ומיקרו בחיים, המסע שלי לימד אותי לראות אחרת יולי 23, 2026 קראו עוד

מתנה בהשאלה: לפעמים היא מגיעה על ארבע רגליים לא כל המתנות נשארות לנצח, אבל כולן משאירות חותם מתנה בהשאלה הגיעה אליי בדיוק בזמן. לא עטופה בנייר צבעוני ולא עם סרט גדול, אלא עם ארבע רגליים קטנות, עיניים שממיסות את הלב וזנב שלא מפסיק לשמוח. קוראים לה בלה.בלה היא פודל טוי, הכלבה של האחיינית שלי. הם יצאו לחופשהואני זכיתי להיות הפנסיון שלה. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא באמת "פנסיון". זה פנסיון מלא… ועל מלא.מה זה אומר? זה אומר שכל היום אנחנו יחד.כשאני יוצאת – היא יוצאת איתי. הרצועה מתחברת והופ… העולם מחכה לשתינו. אמרו לי להוציא אותה ארבע פעמים ביום. אני חושבת שבלה הצליחה לשכנע אותי שאפשר הרבה יותר.וכשאני רואה כמה היא נהנית מכל יציאה, אני כבר לא סופרת.אפילו הכנתי לה ביצה קשה, ערבבתי עם הבונזו, רק כדי שתאכל בהנאה. ובלילה?המיטה שלה נשארה כמעט מיותרת.היא בחרה לישון לידי. ממש לידי.למזלי היא לא מנשירה שיער… אחרת אולי הייתי צריכה לנהל איתה משא ומתן קטן.אבל האמת?לא הייתי משנה בזה שום דבר. מתנה בהשאלה מגיעה בדיוק בזמן אני מאמינה שליקום יש דרכים משלו.יש רגעים שבהם אנחנו מבקשים תשובה, נחמה או אפילו חיוך קטן… ולא תמיד אנחנו מקבלים אותם בדרך שציפינו. לפעמים הם מגיעים בדמות אדם.לפעמים בשיחת טלפון.ולפעמים…בדמות כלבה קטנה בשם בלה. היא לא יודעת מה עבר עליי בתקופה האחרונה.היא לא מכירה את הסיפורים שלי.אבל בכל פעם שהיא מסתכלת עלייכאילו היא אומרת בלי מילים: "אני כאן."וזה מספיק. אולי זו בדיוק המשמעות של אמונהלהבין שלא כל המתנות מגיעות בצורה שתכננו, אבל הן תמיד מגיעות בזמן הנכון. כמה מעט צריך כדי למלא לב שלם לבלה אין הרבה דרישות.קצת אוכל | טיול | משחק עם הכדור | ומעל הכול… אהבה. כמה פשוט. ואז מצאתי את עצמי חושבת עלינו, בני האדם.כמה אנחנו רצים.כמה אנחנו דואגים.כמה אנחנו מחפשים את הדבר הבא. כשבעצם, עמוק בפנים, גם אנחנו רוצים בדיוק את אותם הדברים.שמישהו ישמח לראות אותנו.שמישהו יקשיב.שמישהו יאהב אותנו כמו שאנחנו. יש רגעים שבהם אני מדברת אל בלה והיא מסתכלת עליי ומטה את הראש ימינה, אחר כך שמאלה, כאילו היא באמת מבינה כל מילה.ואולי היא באמת מבינה? כי יש שפה אחת שלא צריכה מילים.השפה של הנשמה. מי באמת חופשי יותר? אמרו לי לשים לה רצועה.ואני עושה את זה באהבה. אבל בזמן שאנחנו מטיילות, עולה בי שאלה.מי באמת חופשי יותר?בלה, שכל עולמה מסתכם באהבה, אוכל וטיול…או אנחנו, בני האדם, שאין לנו רצועה, ובכל זאת אנחנו כל כך קשורים לדאגות, לפחדים ולמחשבות שלא מפסיקות לרוץ? אולי החופש האמיתי הוא לא כמה מקום יש לנו ללכת.אלא כמה מקום יש לנו בלב ליהנות מהרגע.ובזה…בלה היא מורה נהדרת. סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה עוד מעט בלה תחזור הביתה.אני כבר יודעת שהבית יהיה קצת יותר שקט.הכדור כבר לא יתגלגל בסלון.לא יהיו זוג עיניים שמחכות לי ליד הדלת. אבל משהו ממנה יישאר כאן.כי יש מתנות שלא באות להישאר.הן באות להזכיר לנו איך מרגישה אהבה פשוטה.קיבלתי מתנה בהשאלה.אני שומרת עליה מכל משמר.לא נשארו לנו עוד הרבה ימים יחד, ולכן אני נהנית מכל רגע. כי זיכרונות…אף אחד לא לוקח בחזרה. קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד אמונה לא משחררים, גם אם עלינו לאוטובוס הלא נכון יולי 29, 2026 קראו עוד מאקרו ומיקרו בחיים, המסע שלי לימד אותי לראות אחרת יולי 23, 2026 קראו עוד כשהצדפה הפכה לבדיחה הכי טובה בטיקטוק יולי 16, 2026 קראו עוד הכסף חשוב, אבל הוא לא זה שמחליט מי אנחנו יולי 6, 2026 קראו עוד

מפגש מפתיע שהתחיל בשם אחד והפך לשלושה ימים שלא אשכח השם הולך לפני האדם… ואולי גם הלב מפגש מפתיעלפעמים הוא מתחיל בלי הודעה מוקדמת, בלי תכנון ובלי שום סימן מקדים.חבר טוב שלי, סער.אני כבר לא יודעת אם לקרוא לו חבר או אח. הוא אחד האנשים שאני יכולה לסמוך עליו באמת. הוא הגיע לעבודה אצל אישה מקסימה. העבודה הסתיימה, הקפה כבר נמזג והשיחה שלהם זרמה.כמו כמעט תמיד, הוא התחיל לספר עליי.על ג'וריאל.על אלירוג.על הדרך שלי.ועל הסיפור שהוא תמיד מספר על אמא שלו, דליה ז"ל.ואז…הוא אמר את השם שלי."ג'וריאל."החדר השתתק.מאיה הסתכלה עליו ואמרה בשקט:"אני מכירה אותה." לפעמים מספיק שם אחד סער התקשר אליי מיד בשיחת וידאו.זו כבר כמעט השגרה שלנו.למרות שאנחנו גרים במרחק הליכה, רוב השיחות שלנו הן דווקא בוידאו.עניתי כשאני שרועה על הספה. "אני צריך את העזרה שלך," הוא אמר.הוא העביר את הטלפון ללקוחה.ברגע אחד עברתי ממצב שכיבה לישיבה."אמאללללהההה…"מאיה ברגרחברת הילדות שלי.מכיתה א' ועד ח'שנים שלא ראינו אחת את השנייה.מכל האנשים בעולם…דווקא היא, מאיה עם הלב הטוב הילדות חיכתה מעבר לפינה תוך רבע שעה יצאתי מהבית לכיוון ביתה של מאיה עם בלה.כן… בלה הכלבה שאני שומרת עליהעל ההגעה שלה אלי אכתוב בבלוג נפרדבלה כמובן נהנתה מכל רגע. מאיה פתחה את הדלת.לא היו הרבה מילים.פשוט התחבקנו וצחקנו ובאותו רגע כל הילדות עמדה בינינו.פתאום נזכרתי בבית שלה.בסנדוויצ'ים שהיו מכינים לה.בוופל מן עם העטיפה הכחולה שהיא הייתה מחלקת לי כמעט בכל פעם. יש זיכרונות שלא צריכים תמונה כדי לחזור.הם פשוט מחכים לרגע הנכון.מאיה תמיד הייתה ילדה מיוחדת.גם היום – אישה מיוחדת יש לה יכולת נדירה לראות אנשים באמת, להקשיב ולעשות טוב בשקט, בלי רעש.ויש לה גם את הקסם שלה…קצת קשב, קצת פיזור, הרבה דמיון.בין עולם המציאות לעולם הפנטזיה.וזו בדיוק מאיה. באותו ערב שוחחנו גם על אביה ברגר פבל שהלך לעולמו לפני כשלושה חודשים. ופתאום הבנתי…אולי לא אני הגעתי אליה.אולי שתינו היינו צריכות להגיע אחת לשנייה. כשהיקום מחבר בין אנשים ואז הגיע עוד רגע.אני מסתכלת האורח של מאיה"אנחנו מכירים", אני אומרתהוא מחייך."אופיר, ואת עבדת בבניין ב.ס.ר ברמת גן."עוד חיבור.עוד צחוק. עוד זיכרון שחוזר.בלה כבר שיחקה עם זואי, הכלבה של מאיה ואנחנו ארבעה אנשים ישבנו מסביב לשולחן ופשוט… צחקנו.בלי לעצור. למחרת כבר מצאנו את עצמנו מאיה ואני אצל אפי, עוד חבר ילדות.פתאום רונית עלתה לשיחת וידאו.עוד שם.עוד פנים.עוד זיכרון. כאילו מישהו החליט לפתוח את אלבום הילדות שלי ולהחזיר אותי לשם, אבל הפעם כאישה בת חמישים שיודעת להעריך כל רגע. סיום קטן־גדול עם טוויסט של השראה ואז הגיע יום שישי.מסיבת בריכה | מוזיקה | ריקודים"את באה?" "תקני כרטיס" מאיה שולחת לי הודעהקניתי.כי הרגשתי שהפעם אין לי שום רצון לעצור את החיים.רק לזרום איתם.בכניסה חילקו לנו צמיד עם תליון של אינסוף.התבקשנו לכתוב מה אנחנו משאירים מאחור. בלי לחשוב יותר מדי כתבתי:"אני משאירה אותך מאחור וצועדת קדימה." זו לא הייתה הודעה למישהו אחר.זו הייתה מתנה לעצמי. חזרנו הביתה ארבעים וחמש דקות לפני כניסת השבת.ישבתי לרגע בשקט וניסיתי להבין מה באמת קרה בשלושת הימים האחרונים. הבנתי שלא חזרתי לילדות.הילדות חזרה אליי.והיא הגיעה בדיוק בזמן.כי אולי ליקום אין טעויות.אבל יש לו תזמון מופלא. ועכשיו…נותר רק לחכות לאוקטובר.סיני מחכה לנו.ואני כבר יודעת…גם ממנו ייוולד סיפור.אבל זה כבר יהיה בלוג אחר. קלפי אלירוג, מסרים חיוביים  אמונה, נשמה ואנרגיה אם גם אתם מחפשים דרך להכניס יותר אור, רוגע ושמחה ליום שלכם,קלפי אלירוג משלבים מסרים חיוביים, השראה, הומור עדין ותזכורות קטנות לחיים טובים יותר. הקלפים מחולקים לשלושה עולמות: אמונה – מחשבות שמחזקות את הלב נשמה – רגעים של שקט פנימי אנרגיה – שמחה, חיוך ותדר טוב והכי חשוב?הם לא מנסים לשנות אתכם.הם רק מזכירים לכם כמה אור כבר קיים בכם. תרשי לעצמך מתנה קטנה עם משמעות גדולה אהבתם? שתפו עם חברים… קראו עוד מאמרים של אלירוג מתנה בהשאלה, כשהיקום יודע בדיוק מה הנשמה צריכה אוגוסט 9, 2026 קראו עוד מפגש מפתיע, מה הסבירות שבאמצע החיים אחזור לילדות? אוגוסט 9, 2026 קראו עוד רולטה של אמונה, כשאת בוחרת בעצמך בכל פעם מחדש אוגוסט 3, 2026 קראו עוד אמונה לא משחררים, גם אם עלינו לאוטובוס הלא נכון יולי 29, 2026 קראו עוד מאקרו ומיקרו בחיים, המסע שלי לימד אותי לראות אחרת יולי 23, 2026 קראו עוד כשהצדפה הפכה לבדיחה הכי טובה בטיקטוק יולי 16, 2026 קראו עוד