כי האדם הוא עץ השדה – וגם הלב יודע את זה
חג הנטיעה, חג הנשימה, חג ההבנה שהכול מתחיל למטה
טו' בשבט הגיע.
וכמו בכל שנה, אנחנו מדברים על נטיעות, שתילים, אדמה, טבע.
אבל השנה, משהו בי ביקש לעצור רגע באמת.
כי אם עוצרים וחושבים – כל מה שמזין אותנו, ממש הכול, מגיע מהטבע.
האוכל, האוויר, השקט, הריח של אדמה רטובה, הצל בקיץ, הפרי המתוק.
ואז הבנתי: טו' בשבט הוא לא רק חג לאילנות – הוא חג לאדם.
אנחנו נוטעים זרע קטן, משהו כמעט בלתי נראה.
שמים אותו בחושך.
ושם, דווקא שם – מתחיל הקסם.
להתחיל לצמוח בלי לראות עדיין אור
השתיל מתחיל את דרכו בחושך.
כמו שאנחנו.
מי מאיתנו באמת מתחיל חיים מתוך אור גדול וידיעה ברורה?
רובנו מתחילים מלמטה.
מחיפוש.
מאיזו תחושת חושך שקטה או רועשת.
אבל יש חוק אחד בטבע –
בחושך, השורשים מתחזקים.
כבר אמרנו בעבר:
היכן שיש חושך – תמיד אפשר למצוא אור.
ומי מאיתנו באמת רוצה להישאר בחושך?
האמונה היא זו שגורמת לנו להמשיך לדחוף, גם כשלא רואים תוצאה.
האמונה אומרת:
“תמשיכי. משהו קורה מתחת לפני השטח.”
רק מלמטה אפשר באמת לצמוח.
רק מתוך עומק – מחפשים את האור הקטן שייתן את הפוש הראשון להצלחה.
שורשים, סבלנות והבנה שזה תהליך
הזרעים שאנחנו נוטעים – הם לא ממהרים.
הם קודם תוקעים שורשים חזקים, עמוקים, נאמנים לאדמה.
יש משפט שאני אוהבת במיוחד:
"כי האדם הוא עץ השדה."
וכן, אנחנו בדיוק זה.
אנחנו נוטעים שורשים – או לפחות מנסים.
ואז… מגיעה הפריחה.
חבר אמר לי פעם:
"כל הדרך שאת עושה – את נוטעת זרעים. אל תדאגי, זה יצמח."
והוא צדק.
יש שורשים חזקים, כאלה שנשארים במקום וצומחים לגובה. יש עצים שנותנים פירות.
ויש כאלה שנותנים צל – לרווחה של אחרים. וגם אם יש שורשים חלשים? אפשר להתחיל מחדש.
כי את הבסיס – אנחנו כבר מכירים.
וזו לא בעיה. זו הזדמנות.
מהחושך לאור, מהחיפוש לפריחה
זה ממש כמו גלגל החיים:
חושך ואור.
עצירה ותנועה.
האמונה מובילה אל האור.
ובואי נדבר רגע בכנות – מי מאיתנו לא הרגישה לפעמים בחושך?
כולנו. מתישהו.
ואז מה קורה? אנחנו מתחילים לזוז. לחפש.
ופתאום – נקודת אור קטנה.
כזו שגורמת לנשמה לפרוח.
להבין שחושך הוא לא סוף העולם. שהוא שלב.
שהוא חלק מהדרך.
ומהרגע שהתחלת לצמוח?
קדימה.
זה הזמן להמשיך.
נטיעה, בית חדש וצמיחה
אז לכבוד טו' בשבט, החלטתי גם אני לנטוע. שתילים קטנים שאספתי עם הזמן – שמים בבקבוק עם מים, מחכה לשורשים. כן, יש לי כמה כאלה.
בטטה עם שורשים חזקים ועלים יפים. צמח פסיפלורה שקטפתי ברשות כמובן ועוד צמח אחד, שאין לי מושג איך קוראים לו,
אבל הריח שלו… ריח טוב כזה, של בית.
שתלתי.
ואפילו העברתי צמח לבית חדש
כי גם לצמח צריך לתת מרחב.
הזדמנות לעוד ענפים.
וככה זה גם עם אלירוג.
נכון, היא כבר יצאה לאור.
אבל אני עדיין שואלת את עצמי:
איך עוד אפשר לצמוח?
ובאיזה "בגד" חדש להלביש אותה? כי התחדשות היא לא סימן לחוסר יציבות – היא סימן לחיים.
וכשהנשמה מתחדשת – היא פורחת.
טו' בשבט הוא חג לאילנות,
אבל הוא קודם כול תזכורת:
שורשים חזקים – מביאים פריחה טובה.
אז אם את רק מתחילה – קחי עציץ קטן או בטטה שיש בבית.
תני מים – זה הבסיס.
תהיי סבלנית.
אני מבטיחה לך – את תראי שורשים ואז תרגישי שמחה.
ואז – פריחה.
תחיי את עצמך.
תשקי את עצמך במילים טובות.
בדברים מזינים.
כי את מכירה את עצמך הכי טוב.
תחייכי.
תעשי מה שטוב לך.
בדיוק בקצב שלך.
זה לוקח זמן.
אבל תאמיני לי – זה שווה.
כי הטבע הוא שלנו ובשבילנו.
תני לו – והוא ייתן לך: רוגע, צל,
אוויר נעים ופירות.
ויותר מכל – שורשים.
