שיער לבן טבעי – כן… טבעי. הכי טבעי
נולדתי עם שיער שחור
ואז, בגיל 16, אחי פתח מספרה
נו… תנו לנערה בת 16 אח עם מספרה ותראו מה קורה
ניסיתי כמעט הכול
צבעים, תספורות, שינויים, שחור, אדום, אפילו כתום
רק תלתלים איכשהו לא נכנסו לסיפור

יכולתי לקום בבוקר עם שיער אדום ובערב כבר לצבוע אותו לשחור
ואהבתי את זה, אהבתי את השינויים
אהבתי לראות בכל פעם מישהי קצת אחרת במראה
האמת היא שכל צבע גם הבליט בי משהו אחר
השחור, למשל, הבליט את הירוק בעיניים, צבעים אחרים נתנו להן גוון אחר
ואז הגיעו הגוונים
רגע לפני הצבא עשיתי גוונים כי בכל זאת, צריך להגיע מסודרת
ומשם התחיל סיפור אהבה ארוך מאוד עם הבלונד
לאט־לאט הוא השתלט על השיער
עוד גוונים, עוד בלונד ועוד קצת בלונד
עד שבשלב מסוים הוא כבר לא היה רק צבע

הוא הפך לסימן היכר
אנשים זכרו אותי וקראו לי:
"הבלונדינית"
אמא שלי ע"ה הייתה קוראת לי "שוודית"
והיה עוד משהו שתמיד הגיע יחד עם הבלונד
החיוך
"היי… זאת את, הבלונדינית שמחייכת?"
כן, זאת אני
כי בואו נודה באמת, את השם שלי לא תמיד פשוט לזכור
אבל בלונד וחיוך? את זה זוכרים

אפילו בתקופה שחייתי בארצות הברית לא ויתרתי על הבלונד
הוא טייל איתי, הצטלם איתי והיה חלק מתקופות שלמות בחיים שלי
ורגע… שלא תטעו בגלל הבלונד
זה שאני בלונדינית לא אומר שאין לי שכל
יש לי המון – נסו אותי

והיום?
כבר אין בלונד, טבעי לבן ושורשים שחורים
אז איך תקראו לי עכשיו? עוד לא החלטתי

"ההיא עם השיער הלבן"? "בעלת הכתר הלבן"? אולי פשוט – "זאת שמחייכת"?
בעצם…
נראה לי שהאחרון יכול להישאר, הצבע השתנה
החיוך לא