בסופו של דבר הבנתי שהסיפור הזה בכלל לא היה על צדפה.
הוא היה על האנשים שאנחנו פוגשים בדרך.
על חברויות שנולדות במקום הכי לא צפוי.
על שיחה אחת שיכולה להפוך ליום שלם של צחוק.
ועל היכולת לראות הומור גם במקום שאחרים רואים רק תמונה.
אז אם תעברו פעם בדף של אריק גוזלן
אל תסתכלו רק על הצילום, תקראו גם את הסיפור שמאחוריו.
כי לכל תמונה שלו יש עולם שלם מתחת לפני השטח.
ואולי…
גם אתם כבר לא תסתכלו על צדפה באותה הדרך.






